ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ מומחי K-O-L בתחום - ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½   אני חייל שמשתחרר עוד שמונה חודשים ואחרי הצבא אני רוצה ללמוד ביולוגיה ימית יש לי כמה שאלות: איפה אפשר ללמוד בארץ ביולוגיה ימית האם צריך בגרות בביולוגיה או כמיה ומה הממוצעים הנדרשים יש מיכללה ימית במכמורת המכשירה לתואר ראשון ב"מדעי הים", אולם איני בטוח עד כמה תואר זה קביל ומתאים להמשך התמחות בביולוגיה ימית. מעבר לכך, אין בארץ אפשרות ללמוד תואר ראשון בביולוגיה ימית משום שזה תחום ספציפי של הביולוגיה. צריך וכדאי קודם ללמוד תואר ראשון (כמובן שניתן לרכז קורסי בחירה הנוגעים לביולוגיה ימית) ואז להמשיך לתואר שני בתחום שקשור לביולוגיה ימית. לתואר ראשון בביולוגיה ניתן ללמוד בכל האוניברסיטאות בארץ, אבל כדאי לבדוק איזו אוניברסיטה מכינה טוב יותר לתחום אני מנוע מלהמליץ משום שאני מרצה באחד החוגים האלה לגבי דרישות קדם - לכל אוניברסיטה סף קבלה משלה. אני מניח שיש צורך במספר נקודות בגרות במדעים כדי להתקבל. לגבי ממוצעים ותנאי קבלה יש לברר באוניברסיטאות ד"ר איתי פלאות   מדוע לדגים יש נחיריים? דגים נושמים חמצן המומס במים. המים עוברים דרך הפה אל חלל הזימים, שם עובר החמצן המומס דיפוזיה אל הדם שבזימים בזכות הציפוי העורי הדקיק ושטח הפנים העצום של הזימים. המים שמהם נצרך החמצן מוצאים מחלל הזימים דרך פתחי הזימים בצידי גוף הדג. מנגנון כזה יעיל יותר מהמנגנון המוכר לנו של ריאות בהם האויר ממנו נצרך החמצן מוכנס לריאות ויוצא מהם דרך אותו פתח (הקנה, דרך הפה או נחירי האף). ולמה יעיל יותר? ריכוז החמצן המומס במים הוא בערך 0.5%, ובאויר כ- 21%. צפיפות המים (משקל סגולי) הוא 1 ק"ג לליטר ושל האויר 1.3 גרם לליטר. מכאן אפשר לחשב שכדי להעביר ליטר אחד של חמצן באיבר הנשימה יש להעביר 6.2 גרם אויר או 143 ק"ג של מים. מכאן ברור שכדי להכניס ליטר חמצן מהאויר לריאות מספיקה לאדם נשימה אחת או שתיים. חישבו כמה עבודה היתה נחוצה להכניס ולהוציא 143 ק"ג מים (יותר משבעה ג'ריקנים) מהריאות. לכן, מנגנון של זרימה חד כיוונית (מהפה לזימים ומשם החוצה דרך פתחי הזימים) יעיל הרבה יותר לנשימה במים. אז למה יש לדג נחיריים? הרי הנשימה מבוצעת דרך הפה? זוג הנחיריים הזעיר (במינים מסוימים יש שני זוגות) לא משמש לנשימה אלה להרחה. הנחיריים מובילים כמויות קטנטנות של מים אל חיישנים הקשורים למוח הדג הרגישים למולקולות ריחניות (כמו גם אצלנו, בני האדם). מכאן שהנחיריים בדג משמשות רק לחישה ולא לנשימה. ד"ר איתי פלאות   האם יש חיים במעמקי הים? כל מערכת אקולוגית מבוססת על יצרנים ראשוניים, אותם יצורים המסוגלים להפוך חומר אנאורגני לחומר אורגני שיכול לשמש כמזון לבעלי חיים. היצרנים העיקריים בעולמנו הם הצמחים היוצרים חומר אורגני תוך שימוש באנרגית אור. במעמקי הים חשוך, ולמעשה, רק בעומק של כמה עשרות מטרים מפני המים מגיע אור המספיק לקיום פוטוסינטזה על ידי אצות חד-תאיות (פיטופלנקטון). מכאן, שבעומק הים אין כמעט יצרנות (למעט רמות נמוכות מאוד של חיידקים כמוסינטטיים שאינם זקוקים לאור לצורך יצירת חומר אורגני. מכאן, שכמות המזון במעמקים הוא נמוך מאוד ומתבסס ברובו המוחלט על חומר אורגני המיוצר בפני הים ושוקע אל המעמקים. תנאים אלה מכתיבים קיום מערכות אקולוגיות דלילות יחסית, אבל אין זה אומר שאין חיים במעמקים. במעמקי הים, בעומקים שבין קילומטר אחד ועד אחת עשרה קילומטרים, קיים מגוון רחב של מינים של דגים, קווצי עור (כוכבי ים, קיפודי ים, מלפפוני ים וכד'), סרטנים, תולעים ועד חסרי חוליות רבים. הקושי הרב לדגום באופן מסודר את מעמקי הים, פעילות העולה ממון רב (שימוש בצוללות וספינות מחקר) גורם לכך שחקר המעמקים עדיין בחיתוליו ובכל יום נוספים נתונים חדשים אודות אורגניזמים שלא הוגדרו ומערכות אקולוגיות מעניינות. ד"ר איתי פלאות.   מהיכן באמת משתין הדג? הדג משתין מפתח הביב (קלואקה) אליו מובילים צינורות הכליה. אבל למעשה התשובה מורכבת יותר. השתן באדם מיועד לסילוק פסולת חנקנית (אוריאה) ועודפי מלחים מהגוף. בדג לעומת זאת, מסולקת הפסולת החנקנית (בצורת אמוניה) דרך הזימים. עניין סילוק המלחים הוא מסובך יותר. דג החי במי ים נמצא בסביבה היפר-אוסמוטית, בה ריכוז המלחים בסביבה גבוה מריכוז המלחים בגופו. בגלל מצב זה קיימת חדירה של מלחים, הפרשי לחץ אוסמוטי, מהסביבה אל הגוף, ו"בריחה" של מים מהגוף אל הסביבה. כדי להתגבר על בעיה זו הדג שותה מי-ים בכמויות גדולות (להשבת המים לגופו) ומסלק מלחים, בעיקר יוני נתרן וכלור, דרך הזימים. מכיוון שלדגים אין אפשרות לרכז מלח בשתן, הכליה אינה יעילה בסילוק מלחים בגלל אובדן המים הכרוך בתהליך. לכן דג החי במי ים כמעט אינו משתין כלל. לעומת זאת, דג במים מתוקים נתקל בבעיה הפוכה עקב הימצאותו בסביבה היפו-אוסמוטית. בסביבה זו הבעיה היא "בריחת" מלחים מהגוף וכניסת מים מהסביבה לרקמות. כדי להתגבר על בעיה זו, דג מים מתוקים אינו שותה כלל. את המלחים הוא מספק לגופו דרך המזון ובעזרת הזימים שמזרימים באופן פעיל מלחים מהסביבה אל תוך הגוף. את עודפי המים מסלק דג מים מתוקים דרך הכליה על ידי השתן. אבל בניגוד לאדם, על הדג לסלק מים רבים ולחסוך במלחים, ולכן השתן של דג החי במים מתוקים מורכב ממים כמעט מזוקקים המכילים כמויות מזעריות של מלחים. לסיכום, ובהכללה: דג ימי כמעט אינו משתין, ואילו דג החי במים מתוקים משתין המון, אבל מים מזוקקים. הפסולת החנקנית מסולקת למים דרך הזימים. ד"ר איתי פלאות. 1