ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ מומחי K-O-L בתחום - ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½   מהי המתכת העמידה ביותר שאיתה כדאי להכין שחזורי שיניים? השאלה חסרה פרטים, והחשוב מכולם, לאיזה סוג שיחזור, מתכוון השואל: האם הכוונה לתותבות נשלפות, או שתלים או תותבות קבועות (כתרים וגשרים) ? אענה על שלוש האפשרויות: לשתלים, משתמשים בסגסוגת שעיקרה טיטניום, בשל קשיחותו הרבה של הטיטניום, בשל משקלו הסגולי הנמוך, ובעיקר, בשל העובדה שהגוף אינו מגיב למתכת זו, ואינו דוחה אותה. לתותבות נשלפות, מקובל להשתמש בסגסוגת קובלט-כרום-מוליבדן. סגסוגת זו ממשפחת סגסוגות בסיס, קלה מאד, קשיחה מאד, ובעלת אלסטיות המתאימה לווים פעילים (שנדרשת מהם קפיציות מסוימת), מבלי שיישברו. לאחרונה, החל שימוש גם בסגסוגת טיטניום, בעיקר בשל משקלה הקל, אך העבודה בה, קשה מאד, ויקרה מאד, ולכן אינה נפוצה. לכתרים וגשרים: כאן התשובה מורכבת הרבה יותר. לכל סגסוגת, היתרונות והחסרונות: הטיטניום, היא הקשיחה והקלה ביותר, אך החיבור בינה לבין הציפוי (החרסינה, למשל), לוקה מעט. המתכת עמידה ביותר, אך האם כך אורך חיי השחזור? סגסוגות הבסיס, אך במעט פחות קשיחות, נדיר ביותר שגשר מסגסוגת זו יישבר, החיבור בינה לציפוי, מעולה, אך כ-10% מהאוכלוסייה, עלולים לפתח רגישות לסגסוגות אלו. סגסוגות אצילות, שעיקרן זהב, רכות יחסית, ובעלות גמישות מסוימת, חיבורן לציפוי, טוב מאד, ובד"כ אינן גורמות לתגובות אלרגיות כלשהן, אך גמישותן, מחייבת עובי רב יותר, על-מנת למנוע שבר בגשר, דבר שלא תמיד מתאפשר מבחינה אנטומית. לסיכום: לכל מקרה, יש להתאים את סוג הסגסוגת המתאימה ביותר. בד"כ מומלץ להיוועץ ביחד עם רופא השיניים והטכנאי המבצע.  אורי וגשל 1