אפשר מידע על הכליה?
אפשר מידע על הכליה?
הכליות מסלקות ¾ מהפסולת שבדם ומרכזות אותה בשתן שמסולק מהגוף. צורתן של הכליות כשעועית וגודל כל אחת כגודל אגרוף. הן נמצאות בחלק התחתון של הגוף משני צדי עמוד השדרה. שני עורקים גדולים המסתעפים מאבי העורקים מעבירים דם לכליות. כל דמנו עובר דרך הכליות כ- 20 פעם בשעה.
כיצד הכליות מוציאות פסולת מהדם ומסלקות אותה מהגוף?
העורק מתפצל לכלי דם יותר ויותר קטנים. כל כלי דם קטן נכנס למבנה מיקרוסקופי הקרוי נפרון. יש כמיליון נפרונים בכל כליה. האורך הכללי של כל הנפרונים הוא כ- 80 ק'מ! כל נפרון מורכב מצינורית. הצינוריות לולייניות ומפותלות מאד. הנפרונים הם יחידות עבודה של הכליות.
התהליך פועל כך: הדם נכנס לכליה וזורם לתוך נפרון. שם יש רשת נימים הקרויה גלומרולוס. היא מוקפת בקופסית באומן. לחץ הדם לוחץ 1/5 מפלסמת הדם לתוך דפנות קופסית באומן. גם חומרים כימיים מומסים עוברים דרך דפנות הנימים וכן גם פסולת וחומרים חיוניים לגוף. הם נכנסים לפיתולים של הצינוריות דמויות האות U. הדם הסמיך ממשיך לזרום דרך רשת נימים המקיפים את הצינוריות. החומרים הכימיים החיוניים והנוזל שבצינורית חוזרים בהדרגה ומצטרפים לדם. בנפרון נשארים מים העודפים וחומרים כימיים שהם תוצרי פסולת. פסולת זו היא תוצאה של פעילות התאים - השתן.
הדם העוזב את הכליות הוא עתה נקי מחומרי פסולת והוא מכיל עתה כמות מים המתאימה וכן חומרים כימיים חשובים. ספיגת הנוזלים שוב בכליות היא חשובה ושומרת על מאזן המים בגוף. השתן זורם בצינורית הנפרון אל צינורות יותר ויותר גדולים שמעבירים את הפסולת לחלל המרכזי בכל כליה. החללים הללו מתחברים לצינורות המכונים שופכנים. הם מעבירים את השתן מהכליות אל שלפוחית השתן. זהו איבר שרירי חלול המתרחב כשהוא מתמלא. השתן מורחק כל כמה זמן מהגוף דרך השופכה. שרירים טבעתיים (ספינקטרים) שולטים על פתיחה וסגירה של השופכה. כך מסולקים חומרי הפסולת מהגוף
תפקיד של כליה נורמאלית להביא להפרשת מים ואלקטרוליטים, הנוצרים מהמזון הנקלט בגוף, על מנת לשמור על מצב מאוזן (steady state) בין "הנקלט בדיאטה" לבין "המופרש בשתן". כאשר חלק מתפקוד הכליה אובד או משתבש, מושרים בכליה מנגנוני התאמה האמורים לשַמֵר את מצב ההומיאוסטזיס של איזון המים והאלקטרוליטים בגוף. וכך למשל, אם 75% מהנפרונים בכליה אבדו, כל אחד מהנפרונים הנותרים-המתפקדים יצטרך להפריש פי 4 יותר מכמות המים והאלקטרוליטים שהוא מפריש במצב תקין, כדי לפצות על אי-תפקוד הנפרונים הכושלים. אך בסופו של תהליך, מנגנונים מפצים אלה נכשלים, ואז הכליות אינן מסוגלות לשמור על האיזון ההומיאוסטטי בגוף, ואז מוגדר החולה כנמצא במצב כלייתי סופני (ESRD) או-end stage renal disease. מספר הנפרונים המתפקדים בשלב הזה הוא כה קטן שהכליה אינה מתפקדת כאיבר הפרשה והביטוי הקליני כולל בצקת ויתר-לחץ-דם, ורמת-חסר של נתרן בדם (הנובעת מאי הפרשה מספקת של מים), רמה גבוהה של אשלגן, ריכוז גבוה של זרחן (פוספט), חֲמֶצֶת מטבולית (חומציות גבוהה בדם), ריכוז נמוך של סידן, רמה מוגברת של חומצת שתן (uric acid) ובדרך כלל אנמיה.
ב. במצב תקין מפרישה הכליה מגוון של חומרים אורגאניים, כשהשניים הבולטים בהם שתנן וקראטינין. שני האחרונים מופרשים באופן שאינו מווסת באופן פעיל על ידי הכליה בדומה להפרשת מים ואלקטרוליטים. ולכן כאשר ה- GFR מתחיל לרדת, מתחילה לעלות רמת שתנן וקראטינין בדם, ובשלב של אי תפקוד כלייתי סופני, החולה מתחיל להתלונן על הופעת חלק מהתסמינים הבאים, המושפעים מהצטברות בדם של חומרי פסולת אורגניים דמויי-שתנן וקראטינין.
1. שיבוש במאזן האלקטרוליטים גורם לבצקת, תת-נתרן, עודף אשלגן, חמצת מטבולית, חומצת שתן מוגברת (uric acid), חסר סידן ורמת-יתר של זרחן.
2. שיבוש במערכת העיכול המתבטא בבחילות, תת-תזונה ונטייה לאיבוד תיאבון ואי-אכילה (anorexia).
3. פגיעה בכלי הדם הגורמת לטרשת כלי-דם מוחשת, יתר-לחץ ודלקת קרום הלב (pericarditis).
4. פגיעה הימטולוגית-המתבטאת באנמיה, פגיעה במערכת החיסון ואי תפקוד של התסיות (טרומבוציטים) ובעיות קרישה.
5. מערכת השרירים והשלד-ניכרת חולשת שרירים, פיגור בגדילה אצל ילדים, פגיעה ברקמת העצם הידועה כ-renal osteodystrophy וכן פגיעה בפרקים הנגרמת מהתרבצות של החלבון beta-2-microglobulin.
6. מפגעים נירולוגיים כגון התכווצויות או עוויתות, מצבי אֶנְצֶפָלופתְיָה וכן נירופתיה היקפית המתבטאת בנִימול בקצות האצבעות ובאיבוד תחושה באברי-קצה.
7. מפגעים אנדוקריניים המביאים לרמת שומנים גבוהה בדם, אי סבילות לגלוקוז בשל עמידות לפעולת אינסולין, איבוד המחזור בנשים (amenorrhea) ואיבוד הפוריות, אין-אונות בגברים.
8. מפגעי עור-העור עלול לשנות את גוונו לצהבהב-חום, ולעתים ברמות שתנן גבוהות, החומר מתגבש בזיעה עד יצירת אבקה לבנה על העור, וכן תופעות גירוי עור וגֶרֶד מטריד (pruritus).
ג. כליות יוצרות בדרך כלל מספר הורמונים, כאשר השניים הבולטים בהם הם אריתרו-פויֶאטִין הקשור ליצירת האריתרוציטים ובחסרונו תיווצר אנמיה, וכן ההורמון קלציטריול או בשמו המלא 1,25 -dihydroxycholecalciferol
שהוא הצורה הפעילה של ויטמין D. הפרשת חסר של ההורמון האחרון תביא כמובן למחלת עצם.
סיבוכים רב-מערכתיים של מחלת כליות כרונית
מערכת ההפרשה
התשובה ניתנה על ידי מיכל רסיס מצוות מידעני KOL
[13651] שלח לחבר:
הדפס:
הוסף תגובה:
