לוגו
תמונה של אישה
אתר המומחים של ישראל
button
button
button
button
button
button
button
button
דוא"ל:
סיסמה:
זכור אותי
הירשם לאתר כ מומחה-עסק / חבר-גולש
עברנו לאסקימו מומחים בוידאו-צ'ט - אתם מוזמנים להצטרף אלינו askimo.co.il

%>
בריאות ורפואה
בריאות האישה
בריאות הגבר
בריאות הילד
בריאות הנפש
בריאות וכירורגיה
בריאות ורפואה - כללי
בריאות עור ואסתטיקה
דת ויהדות
הבית והגינה
הנדסה ותכנון
חוק ומשפט
חינוך והוראה
כלכלה ועסקים
מדעי החברה
מדעי הטבע והסביבה
מדעי הרוח
מודעות ורוחניות
מחשבים ואינטרנט
מידענות ויעוץ
ממשל ובטחון
משפחה והורות
סטודנטים ואקדמייה
פנאי ותרבות
פסיכולוגיה ותרפיה
רכב ותחבורה
רפואה ובריאות
רפואה משלימה
שיווק ופיתוח עסקי
שפות ועריכה
תיכון ובגרויות
בבילון

רוצה להתייעץ עם מומחים בוידאו? לחץ כאן

שאלות ותשובות - הלכה
 

מומחי KOL בתחום דת ויהדות >> הלכה :
גב' מיכל ריף, הרב נסים אברג'ל, הרב אברהם גליקמן, ד"ר הרב דוד גרינברגר, מר עמנואל זילברמן, הרב יוסף חי, מר אליהו ירט, גב' מירי כהן, מר מרדכי מאירצ'יק, מר איתי מייר, מר רונן מרציאנן, הרב אהרן פינקל, הרב אהרון פרידמן, הרב שי קציר, מר אלי רוז, אור ברוך שלום

פנה לעסק / מומחה בהלכה

דת ויהדות >> הלכה

need advice

my son is not happy
we want to find out how we can help him to to feel belong, to show love, to open himself,basicly....to be happy.
I think that the unswear is in the Kabala

[31506]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

שאלה לגבי כניסת שבת

שלום כבוד הרב
אני גר בפתח תקווה
ואני לא בטוח לפי איפה מסתכלים על כניסת שבת לעיר שלנו
לפי הזמן של ת"א?
או לפי הזמן של ירושלים ?
תודה מראש!!!
ושבת שלום

שלום רב,

תושבי פ"ת מכניסים את השבת לפי שעון ירושלים.


שבת שלום!

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' מיכל ריף

שואל נכבד
עליך לקבל את השבת לפי זמני תל-אביב
בברכה
הרב דוד גרינברגר

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL ד"ר הרב דוד גרינברגר

שלום לך ישראל,
כיוון שפתח תקוה קרובה לתל אביב על פי קוי האורך (הקרוי גם אופק תל אביב מצפון לדרום)של כדור הארץ, הרי שהשבת נכנסת סמוך לזמן תל אביב ולא זמן ירושלים.
על כל פנים למועצה הדתית של פתח תקוה יש לוח זמנים לפי אופק פתח תקוה והוא המדוייק ביותר לעיר.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL מר מרדכי מאירצ'יק

[31040]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

נישואין יכולים להיות אחד

נישואין יכולים להיות אחד מהשניים: או מקור להנאות הגדולות ביותר של החיים, או שורש לסבל רב - ואפילו טרגי. קיימת נוסחה בת ארבע מילים שמבטיחה חיי נישואין מאושרים: ``הימנעו מלהכאיב, הסבו הנאה``. במקור התנ``כי הנוסחה קצת שונה: ``סור מרע ועשה טוב`` (תהלים לד, טו). להישמר שלא לגרום צער מיותר לבני הזוג שלנו - בין בדיבור ובין במעשה, ולעשות ככל יכולתנו כדי לגרום להם הנאה.

חלק ראשון: הימנעו מלהכאיב

1. רוצים משהו? תבקשו!
רוב הצער שבעלים ונשים גורמים זה לזה אינו נובע מכך שאחד מהם אכזר או מרושע, אלא מכך שהם רוצים משהו מבני הזוג שלהם ומתוסכלים או מוטרדים שאינם מקבלים אותו. בעלים ונשים צריכים להשלים עם המציאות שאף אחד בעולם לא מקבל את כל מה שהוא רוצה. יחד עם זה, שניכם תרוויחו אם תרגילו את עצמכם לבקש את מה שאתם רוצים, בדרך שתגרום לבן/בת הזוג שלכם להרגיש רצון לבוא לקראתכם ולמלא את צרכיכם.

לכן, היו נכונים לבקש מה שאתם רוצים בדרך שתשמע נעימה באזני בני הזוג שלכם. יש בעלים ונשים שדוחים על הסף את הרעיון לבקש את מה שהם רוצים. ``אני לא אמור/ה לבקש מה שאני רוצה``, הם אומרים. ``הוא/היא היו צריכים להבין מעצמם``. מאיפה צמח העיקרון הזה? לאור העובדה שלבני אדם אין טלפתיה, מובן שאנחנו צריכים לבקש את מה שאנחנו רוצים. ואם אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה שבה אתם מרגישים ש`מובן מאליו שאני לא אמור/ה לבקש`, התייחסו אל הצורך לבקש כאל מבחן אישיות שמימי. מבחן שיאפשר לכם לפתח יותר את מידת הסבלנות והרגישות.

כאשר אתם מבקשים מבני הזוג שלכם משהו עבורכם, הימנעו מחלוקת פקודות. עדיף בהרבה להגיד משהו כמו: ``אולי אתה יכול בבקשה...``; ``מצטער להפריע לך, אפשר לבקש ממך משהו?`` ``אכפת לך אם...``; ``בבקשה תגיד לי אם זה קשה לך מידי...`` או ``יש לי בעיה. אולי את יכולה לעזור לי...``.

אם אתם זקוקים לתשומת לב בלי הפרעות, אז במקום להתעצבן סתם שאתם לא מקבלים אותה - אל תתביישו לבקש. יש אנשים שיהססו לבקש דבר כזה, הם יחושו שבקשה כזאת יותר מידי תובענית. אחרים עלולים להרגיש רע מזה שהם צריכים בכלל לבקש, ובכל זאת - אם משהו מטריד אתכם, חשוב לדבר! אי יכולת להביע את עצמך עלולה לעורר רגשות עלבון, כעס ותסכול שיכולים להביא להתפרצות שניתן היה למנוע. בטאו עצמכם באופן ברור וישיר וללא האשמות. לדוגמא, אם בן/בת הזוג שלכם מדבר/ת אליכם בדרך שרק מלחיצה אתכם יותר, תוכלו לומר: ``אני עובד/ת טוב יותר כשלא דוחקים בי``. באופן כללי - נסחו את הבקשות שלכם בדרך ישירה ופשוטה. אם יש לכם תלונה, היו ממוקדים והציעו פיתרון.

רוב הסיכויים שזוגות שאינם יודעים כיצד להתדיין בצורה נכונה, יריבו ויתווכחו באופן שיגרום צער לשני הצדדים.

רוב האנשים אינם מקשרים משא ומתן לחיי נישואין, אלא לשתי מדינות שמקיימות ביניהן מגעים לפתרון סוגיות חשובות. למעשה, משא ומתן הוא כלי שבו אנו משתמשים בתחומים רבים בחיינו. לדוגמא, אנחנו מוכנים לעבוד שעות רבות, לעשות דברים שעלולים לא לעניין אותנו, בתמורה לכסף שאנחנו מרוויחים. לאמנות ניהול מו``מ בדרך של מנצח-מנצח (win-win), יש חשיבות עליונה בחיי הנישואין. רוב הסיכויים שזוגות שאינם יודעים כיצד להתדיין בצורה נכונה, יריבו ויתווכחו באופן שיגרום צער לשני הצדדים. אם לבעל או לאישה יש אישיות חזקה יותר, והם מצליחים להשליט את דעתם מבלי לקחת בחשבון את רגשותיהם של בני זוגם, תחושות התרעומת ימשיכו להצטבר, ויובילו לכעס או דיכאון, וגם לחיכוכים וסבל.

בדומה, כאשר אתם רוצים שבני הזוג שלכם יעשו למענכם משהו שהם לא מעוניינים לעשות, חשבו: ``מה אני יכול/ה לעשות למענו/ה כדי שכתוצאה מכך בן/בת זוגי ירצו לעשות את זה בשבילי?`` אם אתם מבקשים משהו ובן/בת זוגכם מגיב/ה בהתחלה ב``לא``, אתם לא חייבים תמיד להתייחס אל זה כאל תשובה סופית ומוחלטת. במקרים רבים משמעותו של ``לא``, היא בעצם ``עוד לא``. אם תסבירו ברוגע מדוע הדבר שביקשתם חשוב לכם, השותף/ה שלכם עשוי/ה לשנות את דעת/ה. שאלו את עצמכם: ``איך אני יכול/ה להסביר את עצמי טוב יותר, כדי להשיג `כן`?``. יחד עם זאת, היו מוכנים לשמוע גם ``לא`` - והפעם באופן סופי. בטווח הארוך, קבלת ה``לא`` שלכם עשויה להוביל בסופו של דבר ל``כן``. מי שחושב לעצמו, ``אני אשיג מה שאני רוצה ולא משנה אם זה מוצא חן בעיני בן/בת זוגי או לא``, ייצור המון קשיים, לשניהם.

כשאתם מנסים להניע או לעודד את בן/בת זוגכם לעשות משהו אישי למענכם, משנה מאוד באיזו דרך אתם מבקשים. יש דרכים שגורמות לזולת להרגיש מאושר למלא את בקשותיכם, ויש דרכים שאמנם מצליחות להניע או לאלץ, אך יחד עם זה הן מכאיבות במיוחד. קחו לדוגמא את השיטה לצעוק על מישהו עד שהוא או היא מתחילים לפעול. מה אנחנו עושים כאן? אנחנו יוצרים רעש שמעורר צער רב. יתכן שהאדם שצעקו עליו יעדיף לעשות את מה שאנחנו מבקשים, במקום להמשיך לסבול מהצעקות שלנו. האם זאת שיטה יעילה? אולי נצליח להשיג תוצאות מיידיות, אבל בטווח הארוך, הכאב שאנחנו גורמים יכניס אנרגיה שלילית לבתינו, והוא עלול אפילו להוביל להתפרקות חבילת הנישואין. וגם אם הנישואין יצליחו להחזיק מעמד, יחסרו בהם אהבה וכבוד. יהיה כאן ניצחון טקטי קצר מועד במחיר הפסד אסטרטגי לטווח הארוך.

לדוגמא, תיקון דברים עלול להיות מקור למריבות, כאשר בן הזוג שמוחזק בתור ``המתקן`` דוחה את הפעולה, או שהוא כל כך עסוק עד שדברים שמוטל עליו לטפל בהם, לא מטופלים בלי בקשות חוזרות ונשנות. (הכלל הראשון והחשוב הוא לבקש בדרך שתגרום לשני לרצות לפעול, וכתוצאה מכך להרגיש טוב עם מעשיו. פעלו לפי כלל זה בפעם הראשונה שאתם מבקשים משהו. פעלו על פיו גם בפעם השנייה ובכל פעם אחרת). אם אתם צריכים לחזור על עצמכם יותר פעמים ממה שהערכתם, אולי תרצו להגיד: ``אני מבין/מבינה שקשה לך להכניס את מה שאני מבקש/ת לתוך סדר היום הדחוס שלך``, או ``שהתפקיד הזה לא נעים לך. בכל זאת, אודה לך מאוד אם תטפל/י בזה. אני יכול/ה לעשות משהו כדי שיהיה לך קל יותר להגיע לזה?``

לפעמים, אתם לא מצליחים להביא את בן/בת הזוג שלכם להסכמה, ולא משנה כמה פעמים כבר ביקשתם, נשאתם ונתתם וניסיתם לעודד ולהשפיע. כעס וצעקות יכולים אולי להיות אפקטיביים, אבל אם בסופו של דבר נקבל את מה שרצינו על ידי גרימת כאב, נפסיד יותר ממה שהיינו מפסידים אלמלא קיבלנו את מה שרצינו. חלק מאי גרימת הכאב, זו ההבנה וההפנמה שאפילו אם אנחנו לא מצליחים לגרום שדרך החשיבה שלנו תתקבל במלואה, אולי בכל זאת נצליח קבל חלק ממה שרצינו. ואם כן, העריכו את ההסכמה שקיבלתם, ופעלו בעצמכם להשיג שליטה רבה יותר על מצבכם הרגשי.

2. הונאת דברים: הקנטות והשפלות
אדם צריך להיזהר במיוחד שלא לצער את אשתו, מכיוון שהאישה בדרך כלל רגישה יותר מגבר. ובכל אופן, הונאת דברים על ידי הבעל או האישה, עלולה לגרום לכעס רב, לטינה ולמאבקים. דווקא משום שבעלים ונשים מכירים זה את זה כל כך טוב, הם יכולים למצוא בקלות את הנקודות החלשות והרגישות ביותר של זולתם.

אסור לומר כל דבר שהוא שיצער אדם אחר, בלי סיבה. אסור למדבר להגיד ``אתה לא צריך להיות כזה רגיש``. אם הדברים עלולים לגרום צער למאזין, אז אסור למדבר להגיד אותם.

לפעמים אנחנו מוצאים אנשים שמצערים את זולתם בדבריהם, ואחר כך אומרים לקרבנם: ``מה שמצער אותך הן לא המילים שלי, אלא התפישה שלך. שנה את התפישה שלך ולא תצטער יותר``.

אם בן/בת הזוג לא שמעו לעצתכם וכשלו, ``כואב לי שאת/ה סובל/ת`` יהיה נכון בהרבה מאשר ``אמרתי לך``

נכון שלאישיותו של המקשיב יש השפעה רבה על מידת הפגיעה, אבל האיסור הוא ברור. כאשר אנחנו אומרים למישהו דבר שיפגע בו, אנחנו אחראים על הצער שגרמו לו המילים שלנו. זה כמו לזרוק אבן על ראשו של השני ואז להגיד: ``אם היית מתכופף אז האבן לא הייתה פוגעת בך``. הוא לא התכופף, האבן פגעה בו, ואנחנו אשמים בגרימת הכאב.

כך גם עם המילים שלנו. העובדה שאדם יכול היה לעבוד ולרכוש יכולת לאטום את עצמו בפני כל סוג של העלבה, לא מתירה לנו לזרוק אבנים מילוליות שעלולות להכאיב.

אסור לבעל או לרעיה לדבר בדרך: לעגנית, מזלזלת, מקניטה, מחקה בבוז, מעליבה או משפילה. סרקאזם הוא לעתים קרובות הונאת דברים טהורה. בדיחות על חשבון בן/בת הזוג שגורמות להם צער, הן דרך אכזרית ליהנות. גם הזכרת טעויות מהעבר לבעל או לאישה, נחשבת הונאת דברים.

אם בן/בת הזוג לא שמעו לעצתכם ובסופו של דבר סבלו, רק צער נוסף ייגרם אם תעירו ``אמרתי לך``. יש כאן סיפוק של האגו על חשבון צערו של בן/בת הזוג. עדיף בהרבה להגיד: ``כואב לי שאת/ה סובל/ת``.

זירוז בני הזוג במשפט: ``נו כבר. מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?`` בקול רם כזה שכולם יכולים לשמוע, הוא דבר שבהחלט עלול לצער. כאשר אנחנו מתאחרים ומישהו מעכב אותנו עוד יותר, אנחנו נלחצים. האתגר הוא להצליח להישאר רגועים יותר, ולהזכיר לבן/בת הזוג שלנו למהר בדרך שאינה פוגעת. אולי תגלו שיעיל יותר להגיד: ``שווה לחכות לך. ובכל זאת, אשמח אם תצליח/י להזדרז יותר``.

אם בן/בת הזוג שלכם טוענים שהמילים שלכם גורמות להם צער, אל תסבירו שלדעתכם הן לא פוגעות. התנצלו.

חשבו על כל דפוס דיבור שמצער את הבעל או האישה שלכם. היו נחושים להמעיט ולסלק דפוסים אלה בעתיד.

3. שימו לב לתוכן: בררו את מילותיכם
האמרה, ``מוות וחיים ביד-לשון`` (משלי יח, כא), חלה בהחלט גם על חיי הנישואין שלנו. מאמר לעיתון או מכתב למישהו שנתפש בעיניכם כאדם חשוב במיוחד, דורש ברירה זהירה של מילים. יתכן אפילו שתבקשו עצה מאחרים כיצד לערוך טוב יותר את מה שכתבתם. חיוני לא פחות לשים לב למה שאתם אומרים כאשר אתם מדברים עם הבעל או האישה.

המילים שלכם אל בני הזוג יכולות ליצור תחושות של הנאה, אהבה, קרבה, הכרת תודה, ואולי אפילו שמחה קורנת. המילים שלכם אל בני הזוג עשויות לעודד, לנחם, לעורר, להניע, לרומם. אבל מילים אחרות עלולות ליצור תחושות של כאב, צער וכעס.


עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג שלכם או להעמידם במצב לא נוח.

כשאנחנו בוחרים במלים הנכונות, אנחנו יכולים לומר גם דברים, שהיו מעוררים ויכוח אילו היינו אומרים אותם בצורה שונה. כל משפט שאנחנו הוגים ניתן לנסח בדרכים שונות. בחרו בדרכים חיוביות לבטא דברים.

נישואין הם הזדמנות נהדרת לרכוש טקט. טקט זה כשהאדם מבטא את עמדתו באופן שלוקח בחשבון את תחושותיו של שותפו לשיחה ומתחשב בהן. דיבור חסר טקט עלול להזיק. כמה דוגמאות:

``שטויות!`` לעומת ``אני מוצא בזה כמה נקודות חלשות``.

``זה טיפשי לחלוטין!`` לעומת ``בוא נבחן את זה מכיוון שונה``.

``איך מסוגל אדם נורמאלי לחשוב בצורה כזאת?`` לעומת ``נראה לי שלדעה האחרת יש את המעלות שלה.``

``אתה לגמרי טועה``, לעומת ``נראה לי שזאת הדרך הנכונה``.

אם בני הזוג שלכם לא מבינים אתכם, תוכלו להגיד בטקט: ``אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. תן/תני לי להסביר למה אני מתכוון/ת.``
עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג שלכם או להעמידם במצב לא נוח. אין צורך להדגיש כל טעות או שגיאה. אמנם, במקרה שסביר להניח שהטעות תחזור על עצמה או שחשוב לתקן אותה, צריכים להצביע עליה, אבל אפילו אז לעשות זאת בעדינות. בדרך כלל, הטעות היא חד פעמית ובהחלט אין שום צורך להורות עליה. אם קיימת מערכת יחסים בריאה בין בעל לרעייתו, ולשניהם יש הערכה עצמית חיובית, אין כאן בעיה. אבל אצל זוגות נשואים רבים, הצבעה על טעויות מהווה את עיקר התקשורת הזוגית המילולית, וזה גורם לצער רב.

יש אנשים שטוענים, ``אני לא יכול לשלוט על מה שאני אומר ועל איך שאני אומר את זה``, אבל השליטה תלויה ברצון. למעשה, אנשים רבים מאמינים באמת שהם לא מסוגלים. אבל בדיוק אותם אנשים יכולים בדרך כלל לשלוט במה ואיך הם אומרים כשמישהו שהם מוקירים נוקש בדלת. ורוב האנשים מסוגלים לעשות את זה אפילו אם מי שנוקש בדלת הוא אדם זר לחלוטין, ש(ככל הנראה)לעולם לא יפגשו שוב.

נשאל פעם אחד החכמים מה המחשבה הראשונה שעולה לו בראש, כשהוא חושב על עיקרון חשוב לחיי הנישואין.

``לא להגיד כל מה שעולה לך בראש``, הוא ענה.

בניגוד עז, גבר גרוש השיב לשאלה זו, לגבי תכונות אישיות או דפוסי התנהגות שהובילו לגירושיו, כך: ``אני מאמין מאוד שחשוב להגיד כל מה שאני מרגיש. אם משהו לא מוצא חן בעיני, נראה לי לא ישר להימנע מלבטא את תחושותיי בצורה גלויה וברורה. היו יכולים להיות לנו נישואין טובים אלמלא העובדה שאשתי הייתה כל כך רגישה. היא לא יכלה לסבול לשמוע את האמת. היא כל הזמן אמרה לי לשמור את ההערות הביקורתיות שלי לעצמי. אבל היא טועה. קיוויתי שהיא תתחזק, אבל במקום זה היא עזבה אותי. היא פחדנית שלא מעיזה לעמוד מול עצמה.``

הגישה הזאת לדיבור היא המכשלה של אנשים רבים. אמנם רוב האנשים אינם קיצוניים כמו האדם שתיארתי, אבל אם האדם אינו זהיר במה שהוא אומר ובאיך שהוא אומר את זה, חיי הנישואין שלו לא יהיו הרמוניים.

הימנעו מלהכאיב

4. מה נעימת הקול שלך?
האידיאל הוא לדבר לאחרים בדרך שתגרום להם לחוש נעימוּת. טון הדיבור שלנו צריך להיות רגוע ונעים כשאנחנו מדברים עם הזולת, ועלינו לבדוק אם אנחנו מדברים בכעס או מרימים את קולנו.

לטון הדיבור שבו אנחנו משתמשים כדי לבטא משהו, תהיה השפעה על תגובתו של המאזין. יש נעימוֹת דיבור שנעים להקשיב להן, בדיוק כמו למוסיקה טובה. ויש נעימוֹת דיבור שמזכירות חריקת גיר על לוח. כל נעימת דיבור פולטת אנרגיה שונה ומשדרת מסר שונה. טון דיבור כעוס או טון רך ועדין מעבירים מסרים שונים מאוד. כולם נשמעים שונים מאוד כשהם משתמשים בנעימות הדיבור הטובות שלהם, מאשר כשהם מדברים בטונים הצורמים שלהם. נעימת הדיבור שלנו מושפעת מרגשותינו ותחושותינו. כל שינוי במצב הרוח יבוא לידי ביטוי בטון הדיבור שלנו. לעיתים קרובות נוכל להבין מה מנסה לומר מישהו שמדבר בשפה בלתי מובנת לנו, רק מתוך הקשבה לנעימת הדיבור בה הוא הוגה את המילים.

תסכול, רוגז, כעס ואכזבה, כולם יכולים להתגלות בנעימת הדיבור. יש אנשים שרגישים לזה יותר בעוד שאחרים רגישים פחות, אבל כמעט כולם מושפעים מכך. אותו מסר שקשה למאזין לשמוע כשהוא נאמר בנעימת הדיבור הלא נכונה, עשוי להתקבל אם הניסוח ונעימת הדיבור ישדרו כבוד ואהדה.

למדו להתנצל מבלי להישמע כאילו אתם מבטלים את עצמכם באופן מוגזם; לסרב - מבלי להישמע כאילו אתם מגנים, תוקפים או מאשימים; להיות שקולים - מבלי להישמע משעממים או מכאניים.

כאשר אתם מרימים את קולכם כדי לקרוא לבני הזוג שלכם מחדר אחר, היזהרו לא להישמע חסרי דרך ארץ. אם יוצא לכם לצעוק, או לדבר בכעס אל בני הזוג שלכם, כדי לעצור אותם מלעשות או להגיד משהו, שאלו את עצמכם למה אתם עושים זאת.

טון דיבור כעוס או טון רך ועדין מעבירים מסרים שונים מאוד.
יש בעלים ונשים שפותחים את בקשות העזרה שלהם בנעימת דיבור כעוסה. לדוגמא, בעל עלול להגיד: ``מה הבעיה שלך?! למה לא כיבסת את החולצות שהשארתי במכונת הכביסה?`` או אישה עלולה להגיד בטון כעוס: ``אתה לא יכול להוריד את הצלחות מהשולחן כדי לעזור קצת בבית?!``

סיטואציה כזאת, מעוררת באופן כמעט סימולטאני שלוש תגובות. ראשית, שניהם הבחינו שבן/בת זוגם לא עשה/עשתה משהו כדי לעזור להם. ואז הם אומרים לעצמם ``הוא (היא) היה צריך להבין מעצמו שצריכים לעשות את זה. לא בסדר מצידו שהוא לא עזר לי!``, ואז, שניהם מבטאים את רגשות הכעס בטון הדיבור שלהם ובסוג המילים בהן הם בוחרים. כל התהליך הזה מתרחש במהירות הבזק.

מודעות לתבנית הפעולה הזאת, תאפשר לנו לנסח את בקשות העזרה שלנו בנעימת דיבור ידידותית ועליזה, או לכל הפחות בדרך רגועה יחסית. כאשר נעימת הדיבור שלנו משדרת שמחה, הערכה, אהבה או רגישות, קיים סיכוי רב שהמסר שאנחנו מנסים להעביר יתקבל מתוך רגשות דומים.

לבעל עסק שמעוניין לשמור על קהל הלקוחות שלו, דיבור נעים הוא כלי הכרחי. אם הוא לא יצליח לדבר כך, הוא יאבד לקוחות. סביר להניח שלקוחות הנהנים מהדרך בה מדבר איתם בעל החנות או העסק, יגדילו בהתאמה את רווחיו הכספיים. כלל זה חשוב עוד יותר בנישואין. בעסק, אם הדרך שבה אנחנו מדברים לא מוצאת חן בעיני קליינט, אז לכל היותר ייגרם לנו נזק כספי. בנישואין, לעומת זאת, ההפסד שנגרם מדיבור בדרך פוגעת, עלול להיות חמור בהרבה.

5. שאלה שכולנו צריכים לשאול
יש שאלה כללית שכולנו צריכים לשאול את עצמנו תמיד: ``מה אני צריך/ה להפסיק להגיד או לעשות, כדי לא להכאיב לבן/בת זוגי?`` האם יש תבנית התנהגותית או צורת דיבור כלשהי שבה אנחנו מצערים את בני זוגנו, וממנה אנחנו צריכים להיגמל? כל אדם יצטרך להחליט בעצמו באיזו תדירות לשאול את השאלה הזאת. אבל ברגע זה, כאשר אתם קוראים את הדברים, נסו לחשוב על כמה נקודות. אם אתם לא מסוגלים למצוא משהו בעצמכם, תוכלו לשאול את האדם אשר לו אתם נשואים.

זאת יכולה להיות גם מתנה יקרה לבן/בת הזוג שלכם. תוכלו לכתוב `תלוש שי` האומר: `מחזיק כרטיס זה יכול לבקש ממני להפסיק לעשות או להגיד - פריט אחד``. יש זוגות שייהנו לערוך עסקות חליפין: ``אני אפסיק להגיד או לעשות דבר אחד שמפריע לך, בעד פעולה דומה מצדך``.

6. הרגילו עצמכם לסלק הרגלים שגורמים צער
בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות

מכיוון שאין שני בני אדם זהים, לכל אחד מאיתנו יש הרגלים שנראים, בעיני האדם שלו אנחנו נשואים, כפוגעים או מטרידים. הרגלים מסוימים עלולים להטריד את האחד אך לא את האחר. סביר מאוד שאת האנשים עמם גדלת בבית לא הטריד הרגל זה או אחר שלך, בעוד שאת בעלך או אשתך הוא מטריד מאוד. כמעט בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות, אבל, אם יש לך הרגל שגורם לבן/בת זוגך צער, הצב/הציבי את הצורך להיפטר ממנו בראש סולם העדיפויות שלך.

חשוב להזכיר, שאם אתם רוצים שבני הזוג שלכם ייגמלו מהרגל רע, בקשו זאת בעדינות ובאופן טקטי. יתכן מאוד שתצטרכו לחזור על הבקשה הזאת מספר פעמים. אנשים רבים אינם מודעים להרגלים שלהם. התייחסו למאמציכם להביא את בני הזוג שלכם לחדול מהרגליהם הרעים, כאל השקעה אישית לחיזוק מידת הסבלנות שלכם. תזכורות עדינות החוזרות על עצמן לעתים קרובות, ישנו בסופו של דבר את ההרגל. כעס וגישה אגרסיבית עלולים להזיק יותר מההרגל שאתם מנסים לסלק.

7. נקמה משפילה אותך
קיימת נטייה אנושית חזקה לרצות להשיב נקמה למי שגורם לנו עוול. אם מישהו מסרב להלוות לנו כסף או כל חפץ אחר, אנחנו נוטים לרצות לסרב לאדם זה, כגמול. אם מישהו גורם לנו צער, אנחנו רוצים בדרך כלל שאותו אדם יסבול בדרך כלשהי.

מהו דפוס הנקמה? ``אתה דיברת אלי בדרך שלא מצאה חן בעיני, אז אני אדבר אליך בדרך שלא תמצא חן בעיניך.`` ``את לא עשית מה שביקשתי ממך, אז אני לא אעשה מה שאת תבקשי ממני.`` ``אתם העלבתם אותי, אז אני כבר אדאג להעליב אתכם.``

למרות שלכאורה אנחנו מתכוונים `להחזיר` למי שפגע בנו, כדי להגיע לנקודה שווה, למעשה אנחנו משפילים את עצמנו כשאנחנו מניחים לרגשות הגרועים שלנו לגרור אותנו להתנהג בדרך הנוגדת את דרך הישר והטוב. אנחנו מתעלים כאשר אנחנו מתגברים על זלזול ופגיעות אישיות, ומתייחסים בדרך ארץ וסלחנות כלפי מישהו שלא נהג בנו באותו אופן. זה חל אפילו על זרים; ויותר מכל, זה חל על האדם אשר לו אנחנו נשואים. כשמישהו מנסה ``להחזיר``, הוא או היא יוצרים מעגל שלילי שיחזור אליהם כמו בומרנג, ויגרום לסבל נוסף.
הרעיון הבסיסי שיעזור לנו להימנע מלנקום, הוא החשיבה בדרך זו שמביא התלמוד:

אם אדם חותך בשר והסכין חתכה בידו, האם יחזור ויינקום בידו [השנייה]?!``

אנחנו צריכים גם להבין שכל מה שקורה בעולם הזה הוא כל כך טריוויאלי וחסר חשיבות, שפשוט לא שווה להתנקם עבורו (רמב``ם, הלכות דעות ז, ט).

נזכור את הדימוי של התלמוד (ירושלמי, נדרים ט` הלכה ד`): ``כתוב, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. אם היה חותך בשר והסכין חתך בידו, יחזור ויינקום בידו [השנייה]?!`` זו הסיבה שבגללה אין לנקום באחרים, מכיוון שכולנו גוף אחד. ובמיוחד בני הזוג שלנו, שהאחדות שלנו איתם גדולה עוד יותר. הניחו להנאה שנובעת מהתנהגות נעלה לגבור על זאת המגיעה מהנקמה.

8. סליחה ובקשת סליחה
בדיוק כפי שמוטלת עלינו חובה לבקש סליחה מכל אדם שפגענו בו, הזקנו לו או גרמנו לו כל צער שהוא, כך אנחנו חייבים גם לבקש סליחה מבני הזוג שלנו, אם גרמנו להם סבל כלשהו.

``... אם פעמים יזדמן שחטא נגד חברו וצריך לרצות אותו, הוא יודע איך לרצות`` בדרך הראויה ובמילים הנכונות. ``וכשחברו רואה שהוא מתחרט בעצמו על שחטא נגדו, ולא ישוב עוד לדרך זה, גם הוא מוחל תיכף.`` יחד עם זה, ``אבל כשהרשע [מי שלא מתכוון לשנות את דרכיו] בא לרצות את מי ש[הוא]עשה [לו] רעה או שחירף, הוא מדבר תהפוכות, כלומר, אחד בפה ואחד בלב ושקרים.`` ובקשת מחילה כזאת מובן שלא תתקבל (פירוש הגר``א על משלי י`, לב).

אם נבקש מחילה בנעימת קול ובדרך דיבור שאינם נשמעים כנים, זה כאילו שאנחנו אומרים בפירוש: ``אני לא מצטער/ת שפגעתי בך``. אולי, זה שממנו אנחנו מבקשים סליחה יסלח לנו בכל זאת, אבל הכאב והסבל שגרמנו לו יהיו צורבים, מובן שבני הזוג שלנו לא יהיו פתוחים למחול לנו, אלא אם יהיה להם ברור שאנחנו מתחרטים, במלוא הכנות, על מה שעשינו או אמרנו.

כאשר מישהו אחר פונה אלינו בכנות, ומבקש מאיתנו למחול לו, אנחנו צריכים לעשות זאת. לפעמים מדובר בתהליך מחזורי ופשוט. לדוגמא, לפני יום כיפור, הבעל והאישה מבקשים אחד מהשני מחילה, ושניהם שמחים לסלוח זה לזה על כל מעידה מינורית. אבל לפעמים, מחילה יכולה להיות קשה באופן יוצא מן הכלל. יתכן שאחד הצדדים פגע בשני פגיעה כל כך עמוקה, או שפגע בו לעתים כל כך קרובות, עד שתחושות הכאב והכעס באותו שלב עזות מכדי שיהיה בכוחו למחול. במקרה כזה, מחילה תיחשב למעשה הרואי מצד הסולח. ומכיוון שה` נוקט בדרך של מידה כנגד מידה כשמדובר בסליחה, נניח לתובנה שכמו שאנחנו סולחים כך גם ה` יסלח לנו על העברות שעשינו, לשמש כגורם מסייע להקל עלינו למחול.

חלק שלישי: הסבו הנאה

1. הכירו בכך שבן/בת הזוג שלכם חשוב/ה
לבני אדם יש צורך רגשי חזק להרגיש חשובים. אנחנו באמת חשובים משום שנבראנו בצלם הבורא, וכבר נכתב בפרקי אבות ``איזהו מכובד, המכבד את הבריות``. מי שמבטא כבוד והערכה לכל הסובבים אותו, נחשב לאדם מכובד, משום שהוא מכיר בחשיבות האדם. כשמתייחסים לאנשים בכבוד, הם מרגישים טוב יותר. התובנה הזאת חיונית במיוחד במערכת היחסים הזוגית.

כשאנחנו שואלים את בני הזוג שלנו ``מה דעתך על זה?`` אנחנו מגלים להם שרגשותיהם ומחשבותיהם חשובים בעינינו.

משפט כמו ``אני לא אעשה את זה אם זה מפריע לך``, בנעימת קול המביעה כנות, משדר לבני הזוג שהם חשובים לנו.

כשאנחנו עושים משהו למרות שהיינו מעדיפים לא לעשותו, רק מתוך ובגלל הידיעה שבני הזוג יעריכו את זה, המעשה מעביר להם את המסר שלנו - שהם חשובים.

כשלא מגיעים להחלטה עד שבוחנים את הדבר עם בן/בת הזוג, גם זו צורה של גילוי הערכה. החלטות מהסוג שדורש הסכמה הדדית, יעמיקו את מערכת היחסים האישית שלכם.

2. חיוכים
כשאתם מחייכים בכנות לבני הזוג שלכם, אתם שולחים אנרגיה חיובית ומעניקים מסר רב ערך. יש פתגם שאומר: ``חיוך: עקמומית קטנה המיישרת עקמומיות רבות``, רכשו לעצמכם את אמנות החיוך. כדי שחיוך יהיה אמיתי הוא חייב לצאת מתוך הלב. החיוך מבטא בעצם את מה שאנחנו מרגישים בתוכנו, הפנים שלנו רק משקפות את החיוך הפנימי. מי שנמצא בצד המקבל, יודע עד כמה שונה חיוך מלאכותי מחיוך אמיתי מכל הלב.

3. אינספור הזדמנויות לנהוג בטוב לב
גם לבעל וגם לאישה יש המון הזדמנויות לעשות או להגיד משהו נחמד. כל ברכה ידידותית, כל דבר שאתם מושיטים זה לזו, כל פיסת מידע שאתם חולקים, הם מעשה של חסד. כל מאמץ שלכם, כל חיוך, הם חסד. יש המבינים זאת מהפסוק (משלי יח, כב): ``מצא אישה מצא טוב``. הטוב הוא ריבוי פעולות החסד שהבעל יכול לעשות למען רעייתו. ואותו רעיון לגבי אינספור פעולות החסד שהאישה יכולה לעשות למען בעלה.

נישואין מלאים בחסד יהיו מערכת יחסים מאושרת

נישואין מלאים בחסד יהיו מערכת יחסים מאושרת. ככל שננצל הזדמנויות לעשות חסד במילים או במעשים, כך תגבר ההנאה שנחווה בעצמנו ושנגרום לבני הזוג שלנו.

כשאנו מתמקדים בהבנה שבכך שאנחנו מבצעים מעשי חסד יכול מעשה שהיה יכול להיות שגרתי, ארצי ואפילו מתסכל, להפוך להיות נאצל ומרומם. אם נעמיק את מודעותנו לערכו הנצחי של כל אחד ממעשינו, כל פעולה שנעשה למען בני הזוג שלנו תהפוך למרוממת מבחינה רוחנית.

4. שתי השאלות שצריך להמשיך ולשאול
יש שתי שאלות חשובות שיגבירו באופן ניכר את רמת החסד בנישואיכם:
השאלה שצריך לשאול שוב ושוב את בן/בת הזוג: ``מה אני יכול/ה לעשות למענך?``

השאלה שצריך לשאול שוב ושוב את עצמנו: ``מה אני יכול/ה לומר או לעשות כדי לגרום לבן/בת זוגי הנאה נוספת?``

5. בטאו את הערכתכם והכרת הטוב שלכם
כשאנחנו יודעים שמעריכים את מעשינו, וכשאנחנו שומעים ביטויים של הכרת תודה, זה בדרך כלל גורם לנו להרגיש שכל המאמץ היה שווה. אפילו מי שאינו רודף כבוד ותהילה רוצה לדעת אם הצליח לעשות טוב. כל כך קל לאדם להרגיש שבן הזוג מתייחס לעבודה הקשה שלו כאל דבר ברור ומובן מאליו, וזה מרבה תרעומת. המאמץ הנדרש לבטא הכרת תודה הוא קטן, ואילו הרווח אדיר.

יש שמבטאים הכרת תודה מתוך סיבות אנוכיות. הם יודעים שאם הם רוצים להניע מישהו להמשיך לעבוד באותו סטנדרט, כדאי שהם יגידו לו שהם מוקירים ומעריכים את פועלו. אבל האידיאל הוא לבטא הכרת תודה משום שאנחנו באמת אסירי תודה, ושאנחנו יודעים שזה יגרום לבעל/אישה שלנו רגשות שמחה. כל ביטוי של הכרת תודה שיתקבל בברכה אצל בני הזוג שלנו, `ואהבת לרעך כמוך`. למדו ליהנות מאהבה זו, וזה רק יגביר את האנרגיה החיובית בטון הדיבור שלכם. זכרו שאדם זקוק להערכה, כמו שצמח זקוק לשמש.

6. היו נדיבים בתשבחות כנות
אנשים יכולים לתרץ בכל מיני צורות מדוע הם מתקשים לשבח אחרים. לפעמים, שבח עלול להיות בלתי יעיל, אבל ברובם המוחלט של המקרים, כשאנחנו מחמיאים למישהו בכנות, אנחנו עושים לאותו אדם שירות אדיר. לשבח מישהו אחר זה מעשה רוחני נעלה, בניגוד לחנופה, שהיא מחמאה שנותנים על מנת לקבל משהו בתמורה.

נישואין נטולי מחמאות יחסרו מקור חיוני לאנרגיה חיובית

שבח מבטא את הכרתנו בתכונותיו החיוביות של הזולת או במעשה טוב שעשה. זו הדרך לבנות מישהו. התפתחות ללא שבח תפגום בבריאותו הרגשית של הילד. נישואין נטולי מחמאות יחסרו מקור חיוני לאנרגיה חיובית. אנשים רבים נכונים למצוא ליקויים. אנחנו צריכים להגיע למצב שבו יהיה לנו הרבה יותר קל להבחין בטוב שבזולת, ונהיה זהירים פי מאה לפני שאנחנו מאשימים ומתלוננים.

כלל חשוב שיש לזכור: שבחו רק כאשר השבח יתקבל בברכה. שבחים ומחמאות שנתפסים כצביעות, הגזמה או פטרונות, לא יתקבלו על ידי הצד השני. שימו לב לתגובה הבלתי מילולית של בני הזוג שלכם, כדי לבחון אם המחמאה התקבלה בחיוב. יש אנשים הנוטים לזלזל בדברי השבח או לבטלם, למרות שהם באמת נהנים מהם. אולי הם יגלו מידה מסוימת של התנגדות למחמאה מתוך צניעות, אבל מתוך מראה פניהם אפשר לראות שהם נהנים מזה.

מי שמכין מילות שבח על קצה הלשון יוכל לבטא אותן ביתר קלות. אם המילים לא זורמות לכם בקלות, תכננו אותן בזהירות מראש.

יש חשיבות מיוחדת לאמירות המבטאות פידבק חיובי. במצב האופטימאלי, המילים האלה היו צריכות לצאת לנו באופן טבעי מתוך הלב, אבל הדוגמאות הבאות יוכלו לסייע לכם לעלות על המסלול:

אני מתפעל/ת ממה שעשית.

מה שאמרת נגע ללבי.

כל כך טוב לי שאני תמיד יכול/ה לסמוך עליך.

המשפט שאמרת עזר לי המון.

אני מרגיש/ה בטוח/ה כשאנחנו יחד.

אני מרגיש/ה רגוע/ה כשאת/ה מטפל/ת בעניינים.

את/ה מרגיע/ה אותי.

התרשמתי מהדרך שבה דיברת.

זאת הייתה הערה מעוררת מחשבה.

זה היה אמיץ!

תודה על ההתחשבות.

זה היה אחד הדברים הכי טובים שמישהו אי פעם אמר לי.

אני מעריך/ה אותך.

הדאגה שלך אומרת לי המון.

7. הקשבה הוא ביטוי רב עוצמה של הערכה, חיבה וקבלה
הקשבה עלולה להיראות כפעולה פסיבית, משום שאנחנו יושבים ומניחים למילים לחדור לתוך אוזנינו. אבל, הקשבה יכולה להיות אחד מביטויי החסד רבי העוצמה ביותר שביכולתנו לעשות למען הזולת. כשאדם מדבר אלינו ואנחנו מאזינים ברוב קשב למה שהוא אומר, אותו אדם יודע שלמישהו איכפת, ושבעיני מישהו הדברים שהוא אומר חשובים. הקשבה היא ביטוי רב עוצמה של הערכה, חיבה וקבלה.

מישהו אמר פעם שההבדל בין מונולוג לדיאלוג הוא, שבמונולוג אדם אחד מדבר ואף אחד אינו מקשיב, ובדיאלוג שניים מדברים ואף אחד אינו מקשיב. זה לא יקרה בנישואין שלכם אם תקשיבו בתשומת לב למה שאומרים בני זוגכם.

בדרך כלל רגשות לא נעלמים כשאומרים למישהו שהוא לא צריך להרגיש ככה

כשבן/בת הזוג חולקים עמכם את רגשותיהם, לא תהיה זאת תגובה מוצלחת להגיד: ``את/ה לא צריך/ה להרגיש ככה``. בדרך כלל רגשות לא נעלמים כשאומרים למישהו שהוא לא צריך להרגיש ככה. אצל רבים, עצם ביטוין של התחושות הקשות מפחית מעוצמתן. תנו לבני הזוג שלכם את הזכות והאפשרות לדבר על דאגות ובעיות שמטרידים אותם. יש אנשים שמתעקשים לדבר רק על נושאים חיוביים. אם מישהו מתלונן לפניהם על משהו, הם יענו לו: ``אל תדאג! חבל לדבר על זה, תשמור על מצב רוח טוב, אל תיכנס לדיכאון``. אבל אם האדם אינו שמח והוא כן דואג, יתכן שחיוני לשוחח עמו על הנושאים שמטרידים אותו.

כשאנחנו נהנים להקשיב לדבריו של בן/בת הזוג, ההקשבה באה לנו בטבעיות. עם זאת, כשאנחנו מקשיבים למרות שקשה לנו, מה שאנחנו עושים הוא ביטוי של חסד, וההאזנה הופכת למעשה נעלה ורוחני שמטפח את הנשמה שלנו.

מאזין טוב עשוי להיחשב איש שיחה מצוין. דברו על זה: האם בן/בת הזוג שלכם מרוצים מהדרך שבה אתם מקשיבים להם? אם לא, ערכו מאמץ מתואם ומתוכנן להקשיב, ולהתרכז בנתינת משוב שיגלה שאתם אכן מקשיבים.

8. להתאים את עצמנו
כשבני זוג מסוגלים לנהל שיחה מהנה, השיחות האלה בונות ביניהם תחושת חיבור. זוגות שונים, שונים גם בצרכי התקשורת שלהם. יש זוגות שיכולים לנהל חיי נישואין מאושרים מאוד עם כמות מינימאלית של שיחות, ויש אנשים שיש להם צורך גדול יותר לשיחות ארוכות ועמוקות יותר. הבעיה שצריך לטפל בה היא כאשר לבן זוג אחד יש צורך הרבה יותר גדול לשיחה מאשר לשני.

9. מתנות
כאשר אנחנו מעניקים מתנה לבעל או לאישה, אנחנו נותנים מעבר למתנה עצמה; אנחנו מעבירים מסר שאיכפת לנו. ככל שהמתנה מגלה מחשבה רבה יותר, כך היא תתקבל ביתר שמחה, לא משנה מה המחיר.

אם בן/בת הזוג שלכם רוצים להעניק לכם מתנה במסגרת האפשרות הכלכלית, ואתם לא זקוקים לזה, אל תמנעו מהם את התענוג. אם אתם באמת לא רוצים מתנות, ובכל זאת מניחים לו/לה לתת לכם אותן, זהו מעשה של נתינה מצדכם!

הפתיעו את בני הזוג; מדי פעם עשו משהו שיגרום לו/לה להרגיש טוב באופן בלתי צפוי.

10. חפשו פעילויות נחמדות שאתם יכולים לעשות יחד
בתחילת דרכם של זוגות נשואים, הם מבלים באופן טבעי זמן רב יחד. החתונה והשבע ברכות הם אירועים גדולים שהם חולקים, והקמתו של בית חדש כוללת המון החלטות שצריך לדון בהן ולטפל בהן. השבת הראשונה של זוג בביתו הפרטי היא חוויה בלתי נשכחת. יש הרבה על מה לדבר ויש הרבה דברים לתאם. אבל לאחר תקופה, אופייני שבני הזוג יהיו עסוקים ולא יבלו הרבה זמן איכות יחד, אלא אם כן הם מתכננים לעשות זאת. עבור זוגות רבים זאת לא בעיה בכלל, אבל אצל אחרים זאת סוגיה רצינית.

בסקר שנערך בקרב אנשים רבים נשאלה השאלה, ``מה אתם עושים כדי לחזק את הקשר הזוגי שלכם?`` והנה כמה רעיונות שנאמרו. לא כל רעיון מתאים לכל זוג, וזה תלוי בנתונים רבים (זמן, מצב כלכלי, אופי וכו`). הרשימה הזאת היא רק ההתחלה. תוכלו לערוך סיעור מוחות זוגי, או לבקש מאחרים עצות נוספות:

התחלנו לצאת יחד להליכה יומית.

פעם בשבוע אנחנו עורכים פגישה רשמית, שבה אנחנו מעלים נושא כלשהו שאם לא כן היה לנו קשה לשוחח עליו. במהלך הפגישות האלה, אנחנו לא עונים לטלפונים או מאפשרים לכל הטרדה אחרת להפריע לנו.

פעם בשבוע כל אחד מאיתנו בוחר לעצמו דמות ומשחק אותה, ואנחנו משוחחים לפחות רבע שעה בתור הדמויות האלה.

אנחנו מבקרים באופן קבוע אנשים מעניינים ומראיינים אותם. אנחנו משקיעים יחד זמן בהכנת השאלות לאנשים אלה. אנחנו נפגשים עם מומחים בנושא גידול ילדים, זוגיות, תזונה, בריאות, תכנון כלכלי, ניהול זמן ותחומים דומים.

פעם בשבועיים אנחנו יוצאים יחד למסעדה.

אנחנו יוצאים יחד לטייל במקומות מעניינים.

אנחנו יוצאים יחד לבקר אנשים שנמצאים בבתי חולים.

שנינו למדנו לנגן על כלי מוסיקלי, ואנחנו מתאמנים יחד.

פעם בחודש אנחנו עושים סיעור מוחות כדי להעלות רעיונות איך לעשות פרויקטים שיוסיפו לנו הכנסה.

מפעם לפעם אנחנו יוצאים יחד לפיקניק בגן ציבורי.

שנינו משאירים באופן קבוע פתקים וכרטיסים נחמדים אחד לשני.

אנחנו משאירים זה לזו הודעות מצחיקות על המשיבון. אנחנו אוהבים לחקות כל מיני מבטאים וטיפוסים.

לעתים קרובות אנחנו צופים יחד בשקיעה.

מדי יום כל אחד מאיתנו מברך את השני במשך דקה שלמה.

והרשימה פתוחה...

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL הרב נסים אברג'ל

[29799]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

נישואין יכולים להיות אחד

נישואין יכולים להיות אחד מהשניים: או מקור להנאות הגדולות ביותר של החיים, או שורש לסבל רב - ואפילו טרגי. קיימת נוסחה בת ארבע מילים שמבטיחה חיי נישואין מאושרים: ``הימנעו מלהכאיב, הסבו הנאה``. במקור התנ``כי הנוסחה קצת שונה: ``סור מרע ועשה טוב`` (תהלים לד, טו). להישמר שלא לגרום צער מיותר לבני הזוג שלנו - בין בדיבור ובין במעשה, ולעשות ככל יכולתנו כדי לגרום להם הנאה.

חלק ראשון: הימנעו מלהכאיב

1. רוצים משהו? תבקשו!
רוב הצער שבעלים ונשים גורמים זה לזה אינו נובע מכך שאחד מהם אכזר או מרושע, אלא מכך שהם רוצים משהו מבני הזוג שלהם ומתוסכלים או מוטרדים שאינם מקבלים אותו. בעלים ונשים צריכים להשלים עם המציאות שאף אחד בעולם לא מקבל את כל מה שהוא רוצה. יחד עם זה, שניכם תרוויחו אם תרגילו את עצמכם לבקש את מה שאתם רוצים, בדרך שתגרום לבן/בת הזוג שלכם להרגיש רצון לבוא לקראתכם ולמלא את צרכיכם.

לכן, היו נכונים לבקש מה שאתם רוצים בדרך שתשמע נעימה באזני בני הזוג שלכם. יש בעלים ונשים שדוחים על הסף את הרעיון לבקש את מה שהם רוצים. ``אני לא אמור/ה לבקש מה שאני רוצה``, הם אומרים. ``הוא/היא היו צריכים להבין מעצמם``. מאיפה צמח העיקרון הזה? לאור העובדה שלבני אדם אין טלפתיה, מובן שאנחנו צריכים לבקש את מה שאנחנו רוצים. ואם אתם מוצאים את עצמכם בסיטואציה שבה אתם מרגישים ש`מובן מאליו שאני לא אמור/ה לבקש`, התייחסו אל הצורך לבקש כאל מבחן אישיות שמימי. מבחן שיאפשר לכם לפתח יותר את מידת הסבלנות והרגישות.

כאשר אתם מבקשים מבני הזוג שלכם משהו עבורכם, הימנעו מחלוקת פקודות. עדיף בהרבה להגיד משהו כמו: ``אולי אתה יכול בבקשה...``; ``מצטער להפריע לך, אפשר לבקש ממך משהו?`` ``אכפת לך אם...``; ``בבקשה תגיד לי אם זה קשה לך מידי...`` או ``יש לי בעיה. אולי את יכולה לעזור לי...``.

אם אתם זקוקים לתשומת לב בלי הפרעות, אז במקום להתעצבן סתם שאתם לא מקבלים אותה - אל תתביישו לבקש. יש אנשים שיהססו לבקש דבר כזה, הם יחושו שבקשה כזאת יותר מידי תובענית. אחרים עלולים להרגיש רע מזה שהם צריכים בכלל לבקש, ובכל זאת - אם משהו מטריד אתכם, חשוב לדבר! אי יכולת להביע את עצמך עלולה לעורר רגשות עלבון, כעס ותסכול שיכולים להביא להתפרצות שניתן היה למנוע. בטאו עצמכם באופן ברור וישיר וללא האשמות. לדוגמא, אם בן/בת הזוג שלכם מדבר/ת אליכם בדרך שרק מלחיצה אתכם יותר, תוכלו לומר: ``אני עובד/ת טוב יותר כשלא דוחקים בי``. באופן כללי - נסחו את הבקשות שלכם בדרך ישירה ופשוטה. אם יש לכם תלונה, היו ממוקדים והציעו פיתרון.

רוב הסיכויים שזוגות שאינם יודעים כיצד להתדיין בצורה נכונה, יריבו ויתווכחו באופן שיגרום צער לשני הצדדים.

רוב האנשים אינם מקשרים משא ומתן לחיי נישואין, אלא לשתי מדינות שמקיימות ביניהן מגעים לפתרון סוגיות חשובות. למעשה, משא ומתן הוא כלי שבו אנו משתמשים בתחומים רבים בחיינו. לדוגמא, אנחנו מוכנים לעבוד שעות רבות, לעשות דברים שעלולים לא לעניין אותנו, בתמורה לכסף שאנחנו מרוויחים. לאמנות ניהול מו``מ בדרך של מנצח-מנצח (win-win), יש חשיבות עליונה בחיי הנישואין. רוב הסיכויים שזוגות שאינם יודעים כיצד להתדיין בצורה נכונה, יריבו ויתווכחו באופן שיגרום צער לשני הצדדים. אם לבעל או לאישה יש אישיות חזקה יותר, והם מצליחים להשליט את דעתם מבלי לקחת בחשבון את רגשותיהם של בני זוגם, תחושות התרעומת ימשיכו להצטבר, ויובילו לכעס או דיכאון, וגם לחיכוכים וסבל.

בדומה, כאשר אתם רוצים שבני הזוג שלכם יעשו למענכם משהו שהם לא מעוניינים לעשות, חשבו: ``מה אני יכול/ה לעשות למענו/ה כדי שכתוצאה מכך בן/בת זוגי ירצו לעשות את זה בשבילי?`` אם אתם מבקשים משהו ובן/בת זוגכם מגיב/ה בהתחלה ב``לא``, אתם לא חייבים תמיד להתייחס אל זה כאל תשובה סופית ומוחלטת. במקרים רבים משמעותו של ``לא``, היא בעצם ``עוד לא``. אם תסבירו ברוגע מדוע הדבר שביקשתם חשוב לכם, השותף/ה שלכם עשוי/ה לשנות את דעת/ה. שאלו את עצמכם: ``איך אני יכול/ה להסביר את עצמי טוב יותר, כדי להשיג `כן`?``. יחד עם זאת, היו מוכנים לשמוע גם ``לא`` - והפעם באופן סופי. בטווח הארוך, קבלת ה``לא`` שלכם עשויה להוביל בסופו של דבר ל``כן``. מי שחושב לעצמו, ``אני אשיג מה שאני רוצה ולא משנה אם זה מוצא חן בעיני בן/בת זוגי או לא``, ייצור המון קשיים, לשניהם.

כשאתם מנסים להניע או לעודד את בן/בת זוגכם לעשות משהו אישי למענכם, משנה מאוד באיזו דרך אתם מבקשים. יש דרכים שגורמות לזולת להרגיש מאושר למלא את בקשותיכם, ויש דרכים שאמנם מצליחות להניע או לאלץ, אך יחד עם זה הן מכאיבות במיוחד. קחו לדוגמא את השיטה לצעוק על מישהו עד שהוא או היא מתחילים לפעול. מה אנחנו עושים כאן? אנחנו יוצרים רעש שמעורר צער רב. יתכן שהאדם שצעקו עליו יעדיף לעשות את מה שאנחנו מבקשים, במקום להמשיך לסבול מהצעקות שלנו. האם זאת שיטה יעילה? אולי נצליח להשיג תוצאות מיידיות, אבל בטווח הארוך, הכאב שאנחנו גורמים יכניס אנרגיה שלילית לבתינו, והוא עלול אפילו להוביל להתפרקות חבילת הנישואין. וגם אם הנישואין יצליחו להחזיק מעמד, יחסרו בהם אהבה וכבוד. יהיה כאן ניצחון טקטי קצר מועד במחיר הפסד אסטרטגי לטווח הארוך.

לדוגמא, תיקון דברים עלול להיות מקור למריבות, כאשר בן הזוג שמוחזק בתור ``המתקן`` דוחה את הפעולה, או שהוא כל כך עסוק עד שדברים שמוטל עליו לטפל בהם, לא מטופלים בלי בקשות חוזרות ונשנות. (הכלל הראשון והחשוב הוא לבקש בדרך שתגרום לשני לרצות לפעול, וכתוצאה מכך להרגיש טוב עם מעשיו. פעלו לפי כלל זה בפעם הראשונה שאתם מבקשים משהו. פעלו על פיו גם בפעם השנייה ובכל פעם אחרת). אם אתם צריכים לחזור על עצמכם יותר פעמים ממה שהערכתם, אולי תרצו להגיד: ``אני מבין/מבינה שקשה לך להכניס את מה שאני מבקש/ת לתוך סדר היום הדחוס שלך``, או ``שהתפקיד הזה לא נעים לך. בכל זאת, אודה לך מאוד אם תטפל/י בזה. אני יכול/ה לעשות משהו כדי שיהיה לך קל יותר להגיע לזה?``

לפעמים, אתם לא מצליחים להביא את בן/בת הזוג שלכם להסכמה, ולא משנה כמה פעמים כבר ביקשתם, נשאתם ונתתם וניסיתם לעודד ולהשפיע. כעס וצעקות יכולים אולי להיות אפקטיביים, אבל אם בסופו של דבר נקבל את מה שרצינו על ידי גרימת כאב, נפסיד יותר ממה שהיינו מפסידים אלמלא קיבלנו את מה שרצינו. חלק מאי גרימת הכאב, זו ההבנה וההפנמה שאפילו אם אנחנו לא מצליחים לגרום שדרך החשיבה שלנו תתקבל במלואה, אולי בכל זאת נצליח קבל חלק ממה שרצינו. ואם כן, העריכו את ההסכמה שקיבלתם, ופעלו בעצמכם להשיג שליטה רבה יותר על מצבכם הרגשי.

2. הונאת דברים: הקנטות והשפלות
אדם צריך להיזהר במיוחד שלא לצער את אשתו, מכיוון שהאישה בדרך כלל רגישה יותר מגבר. ובכל אופן, הונאת דברים על ידי הבעל או האישה, עלולה לגרום לכעס רב, לטינה ולמאבקים. דווקא משום שבעלים ונשים מכירים זה את זה כל כך טוב, הם יכולים למצוא בקלות את הנקודות החלשות והרגישות ביותר של זולתם.

אסור לומר כל דבר שהוא שיצער אדם אחר, בלי סיבה. אסור למדבר להגיד ``אתה לא צריך להיות כזה רגיש``. אם הדברים עלולים לגרום צער למאזין, אז אסור למדבר להגיד אותם.

לפעמים אנחנו מוצאים אנשים שמצערים את זולתם בדבריהם, ואחר כך אומרים לקרבנם: ``מה שמצער אותך הן לא המילים שלי, אלא התפישה שלך. שנה את התפישה שלך ולא תצטער יותר``.

אם בן/בת הזוג לא שמעו לעצתכם וכשלו, ``כואב לי שאת/ה סובל/ת`` יהיה נכון בהרבה מאשר ``אמרתי לך``

נכון שלאישיותו של המקשיב יש השפעה רבה על מידת הפגיעה, אבל האיסור הוא ברור. כאשר אנחנו אומרים למישהו דבר שיפגע בו, אנחנו אחראים על הצער שגרמו לו המילים שלנו. זה כמו לזרוק אבן על ראשו של השני ואז להגיד: ``אם היית מתכופף אז האבן לא הייתה פוגעת בך``. הוא לא התכופף, האבן פגעה בו, ואנחנו אשמים בגרימת הכאב.

כך גם עם המילים שלנו. העובדה שאדם יכול היה לעבוד ולרכוש יכולת לאטום את עצמו בפני כל סוג של העלבה, לא מתירה לנו לזרוק אבנים מילוליות שעלולות להכאיב.

אסור לבעל או לרעיה לדבר בדרך: לעגנית, מזלזלת, מקניטה, מחקה בבוז, מעליבה או משפילה. סרקאזם הוא לעתים קרובות הונאת דברים טהורה. בדיחות על חשבון בן/בת הזוג שגורמות להם צער, הן דרך אכזרית ליהנות. גם הזכרת טעויות מהעבר לבעל או לאישה, נחשבת הונאת דברים.

אם בן/בת הזוג לא שמעו לעצתכם ובסופו של דבר סבלו, רק צער נוסף ייגרם אם תעירו ``אמרתי לך``. יש כאן סיפוק של האגו על חשבון צערו של בן/בת הזוג. עדיף בהרבה להגיד: ``כואב לי שאת/ה סובל/ת``.

זירוז בני הזוג במשפט: ``נו כבר. מה לוקח לך כל כך הרבה זמן?`` בקול רם כזה שכולם יכולים לשמוע, הוא דבר שבהחלט עלול לצער. כאשר אנחנו מתאחרים ומישהו מעכב אותנו עוד יותר, אנחנו נלחצים. האתגר הוא להצליח להישאר רגועים יותר, ולהזכיר לבן/בת הזוג שלנו למהר בדרך שאינה פוגעת. אולי תגלו שיעיל יותר להגיד: ``שווה לחכות לך. ובכל זאת, אשמח אם תצליח/י להזדרז יותר``.

אם בן/בת הזוג שלכם טוענים שהמילים שלכם גורמות להם צער, אל תסבירו שלדעתכם הן לא פוגעות. התנצלו.

חשבו על כל דפוס דיבור שמצער את הבעל או האישה שלכם. היו נחושים להמעיט ולסלק דפוסים אלה בעתיד.

3. שימו לב לתוכן: בררו את מילותיכם
האמרה, ``מוות וחיים ביד-לשון`` (משלי יח, כא), חלה בהחלט גם על חיי הנישואין שלנו. מאמר לעיתון או מכתב למישהו שנתפש בעיניכם כאדם חשוב במיוחד, דורש ברירה זהירה של מילים. יתכן אפילו שתבקשו עצה מאחרים כיצד לערוך טוב יותר את מה שכתבתם. חיוני לא פחות לשים לב למה שאתם אומרים כאשר אתם מדברים עם הבעל או האישה.

המילים שלכם אל בני הזוג יכולות ליצור תחושות של הנאה, אהבה, קרבה, הכרת תודה, ואולי אפילו שמחה קורנת. המילים שלכם אל בני הזוג עשויות לעודד, לנחם, לעורר, להניע, לרומם. אבל מילים אחרות עלולות ליצור תחושות של כאב, צער וכעס.


עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג שלכם או להעמידם במצב לא נוח.

כשאנחנו בוחרים במלים הנכונות, אנחנו יכולים לומר גם דברים, שהיו מעוררים ויכוח אילו היינו אומרים אותם בצורה שונה. כל משפט שאנחנו הוגים ניתן לנסח בדרכים שונות. בחרו בדרכים חיוביות לבטא דברים.

נישואין הם הזדמנות נהדרת לרכוש טקט. טקט זה כשהאדם מבטא את עמדתו באופן שלוקח בחשבון את תחושותיו של שותפו לשיחה ומתחשב בהן. דיבור חסר טקט עלול להזיק. כמה דוגמאות:

``שטויות!`` לעומת ``אני מוצא בזה כמה נקודות חלשות``.

``זה טיפשי לחלוטין!`` לעומת ``בוא נבחן את זה מכיוון שונה``.

``איך מסוגל אדם נורמאלי לחשוב בצורה כזאת?`` לעומת ``נראה לי שלדעה האחרת יש את המעלות שלה.``

``אתה לגמרי טועה``, לעומת ``נראה לי שזאת הדרך הנכונה``.

אם בני הזוג שלכם לא מבינים אתכם, תוכלו להגיד בטקט: ``אולי לא הסברתי את עצמי מספיק טוב. תן/תני לי להסביר למה אני מתכוון/ת.``
עשו כל שביכולתכם כדי לא להביך את בני הזוג שלכם או להעמידם במצב לא נוח. אין צורך להדגיש כל טעות או שגיאה. אמנם, במקרה שסביר להניח שהטעות תחזור על עצמה או שחשוב לתקן אותה, צריכים להצביע עליה, אבל אפילו אז לעשות זאת בעדינות. בדרך כלל, הטעות היא חד פעמית ובהחלט אין שום צורך להורות עליה. אם קיימת מערכת יחסים בריאה בין בעל לרעייתו, ולשניהם יש הערכה עצמית חיובית, אין כאן בעיה. אבל אצל זוגות נשואים רבים, הצבעה על טעויות מהווה את עיקר התקשורת הזוגית המילולית, וזה גורם לצער רב.

יש אנשים שטוענים, ``אני לא יכול לשלוט על מה שאני אומר ועל איך שאני אומר את זה``, אבל השליטה תלויה ברצון. למעשה, אנשים רבים מאמינים באמת שהם לא מסוגלים. אבל בדיוק אותם אנשים יכולים בדרך כלל לשלוט במה ואיך הם אומרים כשמישהו שהם מוקירים נוקש בדלת. ורוב האנשים מסוגלים לעשות את זה אפילו אם מי שנוקש בדלת הוא אדם זר לחלוטין, ש(ככל הנראה)לעולם לא יפגשו שוב.

נשאל פעם אחד החכמים מה המחשבה הראשונה שעולה לו בראש, כשהוא חושב על עיקרון חשוב לחיי הנישואין.

``לא להגיד כל מה שעולה לך בראש``, הוא ענה.

בניגוד עז, גבר גרוש השיב לשאלה זו, לגבי תכונות אישיות או דפוסי התנהגות שהובילו לגירושיו, כך: ``אני מאמין מאוד שחשוב להגיד כל מה שאני מרגיש. אם משהו לא מוצא חן בעיני, נראה לי לא ישר להימנע מלבטא את תחושותיי בצורה גלויה וברורה. היו יכולים להיות לנו נישואין טובים אלמלא העובדה שאשתי הייתה כל כך רגישה. היא לא יכלה לסבול לשמוע את האמת. היא כל הזמן אמרה לי לשמור את ההערות הביקורתיות שלי לעצמי. אבל היא טועה. קיוויתי שהיא תתחזק, אבל במקום זה היא עזבה אותי. היא פחדנית שלא מעיזה לעמוד מול עצמה.``

הגישה הזאת לדיבור היא המכשלה של אנשים רבים. אמנם רוב האנשים אינם קיצוניים כמו האדם שתיארתי, אבל אם האדם אינו זהיר במה שהוא אומר ובאיך שהוא אומר את זה, חיי הנישואין שלו לא יהיו הרמוניים.

הימנעו מלהכאיב

4. מה נעימת הקול שלך?
האידיאל הוא לדבר לאחרים בדרך שתגרום להם לחוש נעימוּת. טון הדיבור שלנו צריך להיות רגוע ונעים כשאנחנו מדברים עם הזולת, ועלינו לבדוק אם אנחנו מדברים בכעס או מרימים את קולנו.

לטון הדיבור שבו אנחנו משתמשים כדי לבטא משהו, תהיה השפעה על תגובתו של המאזין. יש נעימוֹת דיבור שנעים להקשיב להן, בדיוק כמו למוסיקה טובה. ויש נעימוֹת דיבור שמזכירות חריקת גיר על לוח. כל נעימת דיבור פולטת אנרגיה שונה ומשדרת מסר שונה. טון דיבור כעוס או טון רך ועדין מעבירים מסרים שונים מאוד. כולם נשמעים שונים מאוד כשהם משתמשים בנעימות הדיבור הטובות שלהם, מאשר כשהם מדברים בטונים הצורמים שלהם. נעימת הדיבור שלנו מושפעת מרגשותינו ותחושותינו. כל שינוי במצב הרוח יבוא לידי ביטוי בטון הדיבור שלנו. לעיתים קרובות נוכל להבין מה מנסה לומר מישהו שמדבר בשפה בלתי מובנת לנו, רק מתוך הקשבה לנעימת הדיבור בה הוא הוגה את המילים.

תסכול, רוגז, כעס ואכזבה, כולם יכולים להתגלות בנעימת הדיבור. יש אנשים שרגישים לזה יותר בעוד שאחרים רגישים פחות, אבל כמעט כולם מושפעים מכך. אותו מסר שקשה למאזין לשמוע כשהוא נאמר בנעימת הדיבור הלא נכונה, עשוי להתקבל אם הניסוח ונעימת הדיבור ישדרו כבוד ואהדה.

למדו להתנצל מבלי להישמע כאילו אתם מבטלים את עצמכם באופן מוגזם; לסרב - מבלי להישמע כאילו אתם מגנים, תוקפים או מאשימים; להיות שקולים - מבלי להישמע משעממים או מכאניים.

כאשר אתם מרימים את קולכם כדי לקרוא לבני הזוג שלכם מחדר אחר, היזהרו לא להישמע חסרי דרך ארץ. אם יוצא לכם לצעוק, או לדבר בכעס אל בני הזוג שלכם, כדי לעצור אותם מלעשות או להגיד משהו, שאלו את עצמכם למה אתם עושים זאת.

טון דיבור כעוס או טון רך ועדין מעבירים מסרים שונים מאוד.
יש בעלים ונשים שפותחים את בקשות העזרה שלהם בנעימת דיבור כעוסה. לדוגמא, בעל עלול להגיד: ``מה הבעיה שלך?! למה לא כיבסת את החולצות שהשארתי במכונת הכביסה?`` או אישה עלולה להגיד בטון כעוס: ``אתה לא יכול להוריד את הצלחות מהשולחן כדי לעזור קצת בבית?!``

סיטואציה כזאת, מעוררת באופן כמעט סימולטאני שלוש תגובות. ראשית, שניהם הבחינו שבן/בת זוגם לא עשה/עשתה משהו כדי לעזור להם. ואז הם אומרים לעצמם ``הוא (היא) היה צריך להבין מעצמו שצריכים לעשות את זה. לא בסדר מצידו שהוא לא עזר לי!``, ואז, שניהם מבטאים את רגשות הכעס בטון הדיבור שלהם ובסוג המילים בהן הם בוחרים. כל התהליך הזה מתרחש במהירות הבזק.

מודעות לתבנית הפעולה הזאת, תאפשר לנו לנסח את בקשות העזרה שלנו בנעימת דיבור ידידותית ועליזה, או לכל הפחות בדרך רגועה יחסית. כאשר נעימת הדיבור שלנו משדרת שמחה, הערכה, אהבה או רגישות, קיים סיכוי רב שהמסר שאנחנו מנסים להעביר יתקבל מתוך רגשות דומים.

לבעל עסק שמעוניין לשמור על קהל הלקוחות שלו, דיבור נעים הוא כלי הכרחי. אם הוא לא יצליח לדבר כך, הוא יאבד לקוחות. סביר להניח שלקוחות הנהנים מהדרך בה מדבר איתם בעל החנות או העסק, יגדילו בהתאמה את רווחיו הכספיים. כלל זה חשוב עוד יותר בנישואין. בעסק, אם הדרך שבה אנחנו מדברים לא מוצאת חן בעיני קליינט, אז לכל היותר ייגרם לנו נזק כספי. בנישואין, לעומת זאת, ההפסד שנגרם מדיבור בדרך פוגעת, עלול להיות חמור בהרבה.

5. שאלה שכולנו צריכים לשאול
יש שאלה כללית שכולנו צריכים לשאול את עצמנו תמיד: ``מה אני צריך/ה להפסיק להגיד או לעשות, כדי לא להכאיב לבן/בת זוגי?`` האם יש תבנית התנהגותית או צורת דיבור כלשהי שבה אנחנו מצערים את בני זוגנו, וממנה אנחנו צריכים להיגמל? כל אדם יצטרך להחליט בעצמו באיזו תדירות לשאול את השאלה הזאת. אבל ברגע זה, כאשר אתם קוראים את הדברים, נסו לחשוב על כמה נקודות. אם אתם לא מסוגלים למצוא משהו בעצמכם, תוכלו לשאול את האדם אשר לו אתם נשואים.

זאת יכולה להיות גם מתנה יקרה לבן/בת הזוג שלכם. תוכלו לכתוב `תלוש שי` האומר: `מחזיק כרטיס זה יכול לבקש ממני להפסיק לעשות או להגיד - פריט אחד``. יש זוגות שייהנו לערוך עסקות חליפין: ``אני אפסיק להגיד או לעשות דבר אחד שמפריע לך, בעד פעולה דומה מצדך``.

6. הרגילו עצמכם לסלק הרגלים שגורמים צער
בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות

מכיוון שאין שני בני אדם זהים, לכל אחד מאיתנו יש הרגלים שנראים, בעיני האדם שלו אנחנו נשואים, כפוגעים או מטרידים. הרגלים מסוימים עלולים להטריד את האחד אך לא את האחר. סביר מאוד שאת האנשים עמם גדלת בבית לא הטריד הרגל זה או אחר שלך, בעוד שאת בעלך או אשתך הוא מטריד מאוד. כמעט בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות, אבל, אם יש לך הרגל שגורם לבן/בת זוגך צער, הצב/הציבי את הצורך להיפטר ממנו בראש סולם העדיפויות שלך.

חשוב להזכיר, שאם אתם רוצים שבני הזוג שלכם ייגמלו מהרגל רע, בקשו זאת בעדינות ובאופן טקטי. יתכן מאוד שתצטרכו לחזור על הבקשה הזאת מספר פעמים. אנשים רבים אינם מודעים להרגלים שלהם. התייחסו למאמציכם להביא את בני הזוג שלכם לחדול מהרגליהם הרעים, כאל השקעה אישית לחיזוק מידת הסבלנות שלכם. תזכורות עדינות החוזרות על עצמן לעתים קרובות, ישנו בסופו של דבר את ההרגל. כעס וגישה אגרסיבית עלולים להזיק יותר מההרגל שאתם מנסים לסלק.

7. נקמה משפילה אותך
קיימת נטייה אנושית חזקה לרצות להשיב נקמה למי שגורם לנו עוול. אם מישהו מסרב להלוות לנו כסף או כל חפץ אחר, אנחנו נוטים לרצות לסרב לאדם זה, כגמול. אם מישהו גורם לנו צער, אנחנו רוצים בדרך כלל שאותו אדם יסבול בדרך כלשהי.

מהו דפוס הנקמה? ``אתה דיברת אלי בדרך שלא מצאה חן בעיני, אז אני אדבר אליך בדרך שלא תמצא חן בעיניך.`` ``את לא עשית מה שביקשתי ממך, אז אני לא אעשה מה שאת תבקשי ממני.`` ``אתם העלבתם אותי, אז אני כבר אדאג להעליב אתכם.``

למרות שלכאורה אנחנו מתכוונים `להחזיר` למי שפגע בנו, כדי להגיע לנקודה שווה, למעשה אנחנו משפילים את עצמנו כשאנחנו מניחים לרגשות הגרועים שלנו לגרור אותנו להתנהג בדרך הנוגדת את דרך הישר והטוב. אנחנו מתעלים כאשר אנחנו מתגברים על זלזול ופגיעות אישיות, ומתייחסים בדרך ארץ וסלחנות כלפי מישהו שלא נהג בנו באותו אופן. זה חל אפילו על זרים; ויותר מכל, זה חל על האדם אשר לו אנחנו נשואים. כשמישהו מנסה ``להחזיר``, הוא או היא יוצרים מעגל שלילי שיחזור אליהם כמו בומרנג, ויגרום לסבל נוסף.
הרעיון הבסיסי שיעזור לנו להימנע מלנקום, הוא החשיבה בדרך זו שמביא התלמוד:

אם אדם חותך בשר והסכין חתכה בידו, האם יחזור ויינקום בידו [השנייה]?!``

אנחנו צריכים גם להבין שכל מה שקורה בעולם הזה הוא כל כך טריוויאלי וחסר חשיבות, שפשוט לא שווה להתנקם עבורו (רמב``ם, הלכות דעות ז, ט).

נזכור את הדימוי של התלמוד (ירושלמי, נדרים ט` הלכה ד`): ``כתוב, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. אם היה חותך בשר והסכין חתך בידו, יחזור ויינקום בידו [השנייה]?!`` זו הסיבה שבגללה אין לנקום באחרים, מכיוון שכולנו גוף אחד. ובמיוחד בני הזוג שלנו, שהאחדות שלנו איתם גדולה עוד יותר. הניחו להנאה שנובעת מהתנהגות נעלה לגבור על זאת המגיעה מהנקמה.

8. סליחה ובקשת סליחה
בדיוק כפי שמוטלת עלינו חובה לבקש סליחה מכל אדם שפגענו בו, הזקנו לו או גרמנו לו כל צער שהוא, כך אנחנו חייבים גם לבקש סליחה מבני הזוג שלנו, אם גרמנו להם סבל כלשהו.

``... אם פעמים יזדמן שחטא נגד חברו וצריך לרצות אותו, הוא יודע איך לרצות`` בדרך הראויה ובמילים הנכונות. ``וכשחברו רואה שהוא מתחרט בעצמו על שחטא נגדו, ולא ישוב עוד לדרך זה, גם הוא מוחל תיכף.`` יחד עם זה, ``אבל כשהרשע [מי שלא מתכוון לשנות את דרכיו] בא לרצות את מי ש[הוא]עשה [לו] רעה או שחירף, הוא מדבר תהפוכות, כלומר, אחד בפה ואחד בלב ושקרים.`` ובקשת מחילה כזאת מובן שלא תתקבל (פירוש הגר``א על משלי י`, לב).

אם נבקש מחילה בנעימת קול ובדרך דיבור שאינם נשמעים כנים, זה כאילו שאנחנו אומרים בפירוש: ``אני לא מצטער/ת שפגעתי בך``. אולי, זה שממנו אנחנו מבקשים סליחה יסלח לנו בכל זאת, אבל הכאב והסבל שגרמנו לו יהיו צורבים, מובן שבני הזוג שלנו לא יהיו פתוחים למחול לנו, אלא אם יהיה להם ברור שאנחנו מתחרטים, במלוא הכנות, על מה שעשינו או אמרנו.

כאשר מישהו אחר פונה אלינו בכנות, ומבקש מאיתנו למחול לו, אנחנו צריכים לעשות זאת. לפעמים מדובר בתהליך מחזורי ופשוט. לדוגמא, לפני יום כיפור, הבעל והאישה מבקשים אחד מהשני מחילה, ושניהם שמחים לסלוח זה לזה על כל מעידה מינורית. אבל לפעמים, מחילה יכולה להיות קשה באופן יוצא מן הכלל. יתכן שאחד הצדדים פגע בשני פגיעה כל כך עמוקה, או שפגע בו לעתים כל כך קרובות, עד שתחושות הכאב והכעס באותו שלב עזות מכדי שיהיה בכוחו למחול. במקרה כזה, מחילה תיחשב למעשה הרואי מצד הסולח. ומכיוון שה` נוקט בדרך של מידה כנגד מידה כשמדובר בסליחה, נניח לתובנה שכמו שאנחנו סולחים כך גם ה` יסלח לנו על העברות שעשינו, לשמש כגורם מסייע להקל עלינו למחול.

חלק שלישי: הסבו הנאה

1. הכירו בכך שבן/בת הזוג שלכם חשוב/ה
לבני אדם יש צורך רגשי חזק להרגיש חשובים. אנחנו באמת חשובים משום שנבראנו בצלם הבורא, וכבר נכתב בפרקי אבות ``איזהו מכובד, המכבד את הבריות``. מי שמבטא כבוד והערכה לכל הסובבים אותו, נחשב לאדם מכובד, משום שהוא מכיר בחשיבות האדם. כשמתייחסים לאנשים בכבוד, הם מרגישים טוב יותר. התובנה הזאת חיונית במיוחד במערכת היחסים הזוגית.

כשאנחנו שואלים את בני הזוג שלנו ``מה דעתך על זה?`` אנחנו מגלים להם שרגשותיהם ומחשבותיהם חשובים בעינינו.

משפט כמו ``אני לא אעשה את זה אם זה מפריע לך``, בנעימת קול המביעה כנות, משדר לבני הזוג שהם חשובים לנו.

כשאנחנו עושים משהו למרות שהיינו מעדיפים לא לעשותו, רק מתוך ובגלל הידיעה שבני הזוג יעריכו את זה, המעשה מעביר להם את המסר שלנו - שהם חשובים.

כשלא מגיעים להחלטה עד שבוחנים את הדבר עם בן/בת הזוג, גם זו צורה של גילוי הערכה. החלטות מהסוג שדורש הסכמה הדדית, יעמיקו את מערכת היחסים האישית שלכם.

2. חיוכים
כשאתם מחייכים בכנות לבני הזוג שלכם, אתם שולחים אנרגיה חיובית ומעניקים מסר רב ערך. יש פתגם שאומר: ``חיוך: עקמומית קטנה המיישרת עקמומיות רבות``, רכשו לעצמכם את אמנות החיוך. כדי שחיוך יהיה אמיתי הוא חייב לצאת מתוך הלב. החיוך מבטא בעצם את מה שאנחנו מרגישים בתוכנו, הפנים שלנו רק משקפות את החיוך הפנימי. מי שנמצא בצד המקבל, יודע עד כמה שונה חיוך מלאכותי מחיוך אמיתי מכל הלב.

3. אינספור הזדמנויות לנהוג בטוב לב
גם לבעל וגם לאישה יש המון הזדמנויות לעשות או להגיד משהו נחמד. כל ברכה ידידותית, כל דבר שאתם מושיטים זה לזו, כל פיסת מידע שאתם חולקים, הם מעשה של חסד. כל מאמץ שלכם, כל חיוך, הם חסד. יש המבינים זאת מהפסוק (משלי יח, כב): ``מצא אישה מצא טוב``. הטוב הוא ריבוי פעולות החסד שהבעל יכול לעשות למען רעייתו. ואותו רעיון לגבי אינספור פעולות החסד שהאישה יכולה לעשות למען בעלה.

נישואין מלאים בחסד יהיו מערכת יחסים מאושרת

נישואין מלאים בחסד יהיו מערכת יחסים מאושרת. ככל שננצל הזדמנויות לעשות חסד במילים או במעשים, כך תגבר ההנאה שנחווה בעצמנו ושנגרום לבני הזוג שלנו.

כשאנו מתמקדים בהבנה שבכך שאנחנו מבצעים מעשי חסד יכול מעשה שהיה יכול להיות שגרתי, ארצי ואפילו מתסכל, להפוך להיות נאצל ומרומם. אם נעמיק את מודעותנו לערכו הנצחי של כל אחד ממעשינו, כל פעולה שנעשה למען בני הזוג שלנו תהפוך למרוממת מבחינה רוחנית.

4. שתי השאלות שצריך להמשיך ולשאול
יש שתי שאלות חשובות שיגבירו באופן ניכר את רמת החסד בנישואיכם:
השאלה שצריך לשאול שוב ושוב את בן/בת הזוג: ``מה אני יכול/ה לעשות למענך?``

השאלה שצריך לשאול שוב ושוב את עצמנו: ``מה אני יכול/ה לומר או לעשות כדי לגרום לבן/בת זוגי הנאה נוספת?``

5. בטאו את הערכתכם והכרת הטוב שלכם
כשאנחנו יודעים שמעריכים את מעשינו, וכשאנחנו שומעים ביטויים של הכרת תודה, זה בדרך כלל גורם לנו להרגיש שכל המאמץ היה שווה. אפילו מי שאינו רודף כבוד ותהילה רוצה לדעת אם הצליח לעשות טוב. כל כך קל לאדם להרגיש שבן הזוג מתייחס לעבודה הקשה שלו כאל דבר ברור ומובן מאליו, וזה מרבה תרעומת. המאמץ הנדרש לבטא הכרת תודה הוא קטן, ואילו הרווח אדיר.

יש שמבטאים הכרת תודה מתוך סיבות אנוכיות. הם יודעים שאם הם רוצים להניע מישהו להמשיך לעבוד באותו סטנדרט, כדאי שהם יגידו לו שהם מוקירים ומעריכים את פועלו. אבל האידיאל הוא לבטא הכרת תודה משום שאנחנו באמת אסירי תודה, ושאנחנו יודעים שזה יגרום לבעל/אישה שלנו רגשות שמחה. כל ביטוי של הכרת תודה שיתקבל בברכה אצל בני הזוג שלנו, `ואהבת לרעך כמוך`. למדו ליהנות מאהבה זו, וזה רק יגביר את האנרגיה החיובית בטון הדיבור שלכם. זכרו שאדם זקוק להערכה, כמו שצמח זקוק לשמש.

6. היו נדיבים בתשבחות כנות
אנשים יכולים לתרץ בכל מיני צורות מדוע הם מתקשים לשבח אחרים. לפעמים, שבח עלול להיות בלתי יעיל, אבל ברובם המוחלט של המקרים, כשאנחנו מחמיאים למישהו בכנות, אנחנו עושים לאותו אדם שירות אדיר. לשבח מישהו אחר זה מעשה רוחני נעלה, בניגוד לחנופה, שהיא מחמאה שנותנים על מנת לקבל משהו בתמורה.

נישואין נטולי מחמאות יחסרו מקור חיוני לאנרגיה חיובית

שבח מבטא את הכרתנו בתכונותיו החיוביות של הזולת או במעשה טוב שעשה. זו הדרך לבנות מישהו. התפתחות ללא שבח תפגום בבריאותו הרגשית של הילד. נישואין נטולי מחמאות יחסרו מקור חיוני לאנרגיה חיובית. אנשים רבים נכונים למצוא ליקויים. אנחנו צריכים להגיע למצב שבו יהיה לנו הרבה יותר קל להבחין בטוב שבזולת, ונהיה זהירים פי מאה לפני שאנחנו מאשימים ומתלוננים.

כלל חשוב שיש לזכור: שבחו רק כאשר השבח יתקבל בברכה. שבחים ומחמאות שנתפסים כצביעות, הגזמה או פטרונות, לא יתקבלו על ידי הצד השני. שימו לב לתגובה הבלתי מילולית של בני הזוג שלכם, כדי לבחון אם המחמאה התקבלה בחיוב. יש אנשים הנוטים לזלזל בדברי השבח או לבטלם, למרות שהם באמת נהנים מהם. אולי הם יגלו מידה מסוימת של התנגדות למחמאה מתוך צניעות, אבל מתוך מראה פניהם אפשר לראות שהם נהנים מזה.

מי שמכין מילות שבח על קצה הלשון יוכל לבטא אותן ביתר קלות. אם המילים לא זורמות לכם בקלות, תכננו אותן בזהירות מראש.

יש חשיבות מיוחדת לאמירות המבטאות פידבק חיובי. במצב האופטימאלי, המילים האלה היו צריכות לצאת לנו באופן טבעי מתוך הלב, אבל הדוגמאות הבאות יוכלו לסייע לכם לעלות על המסלול:

אני מתפעל/ת ממה שעשית.

מה שאמרת נגע ללבי.

כל כך טוב לי שאני תמיד יכול/ה לסמוך עליך.

המשפט שאמרת עזר לי המון.

אני מרגיש/ה בטוח/ה כשאנחנו יחד.

אני מרגיש/ה רגוע/ה כשאת/ה מטפל/ת בעניינים.

את/ה מרגיע/ה אותי.

התרשמתי מהדרך שבה דיברת.

זאת הייתה הערה מעוררת מחשבה.

זה היה אמיץ!

תודה על ההתחשבות.

זה היה אחד הדברים הכי טובים שמישהו אי פעם אמר לי.

אני מעריך/ה אותך.

הדאגה שלך אומרת לי המון.

7. הקשבה הוא ביטוי רב עוצמה של הערכה, חיבה וקבלה
הקשבה עלולה להיראות כפעולה פסיבית, משום שאנחנו יושבים ומניחים למילים לחדור לתוך אוזנינו. אבל, הקשבה יכולה להיות אחד מביטויי החסד רבי העוצמה ביותר שביכולתנו לעשות למען הזולת. כשאדם מדבר אלינו ואנחנו מאזינים ברוב קשב למה שהוא אומר, אותו אדם יודע שלמישהו איכפת, ושבעיני מישהו הדברים שהוא אומר חשובים. הקשבה היא ביטוי רב עוצמה של הערכה, חיבה וקבלה.

מישהו אמר פעם שההבדל בין מונולוג לדיאלוג הוא, שבמונולוג אדם אחד מדבר ואף אחד אינו מקשיב, ובדיאלוג שניים מדברים ואף אחד אינו מקשיב. זה לא יקרה בנישואין שלכם אם תקשיבו בתשומת לב למה שאומרים בני זוגכם.

בדרך כלל רגשות לא נעלמים כשאומרים למישהו שהוא לא צריך להרגיש ככה

כשבן/בת הזוג חולקים עמכם את רגשותיהם, לא תהיה זאת תגובה מוצלחת להגיד: ``את/ה לא צריך/ה להרגיש ככה``. בדרך כלל רגשות לא נעלמים כשאומרים למישהו שהוא לא צריך להרגיש ככה. אצל רבים, עצם ביטוין של התחושות הקשות מפחית מעוצמתן. תנו לבני הזוג שלכם את הזכות והאפשרות לדבר על דאגות ובעיות שמטרידים אותם. יש אנשים שמתעקשים לדבר רק על נושאים חיוביים. אם מישהו מתלונן לפניהם על משהו, הם יענו לו: ``אל תדאג! חבל לדבר על זה, תשמור על מצב רוח טוב, אל תיכנס לדיכאון``. אבל אם האדם אינו שמח והוא כן דואג, יתכן שחיוני לשוחח עמו על הנושאים שמטרידים אותו.

כשאנחנו נהנים להקשיב לדבריו של בן/בת הזוג, ההקשבה באה לנו בטבעיות. עם זאת, כשאנחנו מקשיבים למרות שקשה לנו, מה שאנחנו עושים הוא ביטוי של חסד, וההאזנה הופכת למעשה נעלה ורוחני שמטפח את הנשמה שלנו.

מאזין טוב עשוי להיחשב איש שיחה מצוין. דברו על זה: האם בן/בת הזוג שלכם מרוצים מהדרך שבה אתם מקשיבים להם? אם לא, ערכו מאמץ מתואם ומתוכנן להקשיב, ולהתרכז בנתינת משוב שיגלה שאתם אכן מקשיבים.

8. להתאים את עצמנו
כשבני זוג מסוגלים לנהל שיחה מהנה, השיחות האלה בונות ביניהם תחושת חיבור. זוגות שונים, שונים גם בצרכי התקשורת שלהם. יש זוגות שיכולים לנהל חיי נישואין מאושרים מאוד עם כמות מינימאלית של שיחות, ויש אנשים שיש להם צורך גדול יותר לשיחות ארוכות ועמוקות יותר. הבעיה שצריך לטפל בה היא כאשר לבן זוג אחד יש צורך הרבה יותר גדול לשיחה מאשר לשני.

9. מתנות
כאשר אנחנו מעניקים מתנה לבעל או לאישה, אנחנו נותנים מעבר למתנה עצמה; אנחנו מעבירים מסר שאיכפת לנו. ככל שהמתנה מגלה מחשבה רבה יותר, כך היא תתקבל ביתר שמחה, לא משנה מה המחיר.

אם בן/בת הזוג שלכם רוצים להעניק לכם מתנה במסגרת האפשרות הכלכלית, ואתם לא זקוקים לזה, אל תמנעו מהם את התענוג. אם אתם באמת לא רוצים מתנות, ובכל זאת מניחים לו/לה לתת לכם אותן, זהו מעשה של נתינה מצדכם!

הפתיעו את בני הזוג; מדי פעם עשו משהו שיגרום לו/לה להרגיש טוב באופן בלתי צפוי.

10. חפשו פעילויות נחמדות שאתם יכולים לעשות יחד
בתחילת דרכם של זוגות נשואים, הם מבלים באופן טבעי זמן רב יחד. החתונה והשבע ברכות הם אירועים גדולים שהם חולקים, והקמתו של בית חדש כוללת המון החלטות שצריך לדון בהן ולטפל בהן. השבת הראשונה של זוג בביתו הפרטי היא חוויה בלתי נשכחת. יש הרבה על מה לדבר ויש הרבה דברים לתאם. אבל לאחר תקופה, אופייני שבני הזוג יהיו עסוקים ולא יבלו הרבה זמן איכות יחד, אלא אם כן הם מתכננים לעשות זאת. עבור זוגות רבים זאת לא בעיה בכלל, אבל אצל אחרים זאת סוגיה רצינית.

בסקר שנערך בקרב אנשים רבים נשאלה השאלה, ``מה אתם עושים כדי לחזק את הקשר הזוגי שלכם?`` והנה כמה רעיונות שנאמרו. לא כל רעיון מתאים לכל זוג, וזה תלוי בנתונים רבים (זמן, מצב כלכלי, אופי וכו`). הרשימה הזאת היא רק ההתחלה. תוכלו לערוך סיעור מוחות זוגי, או לבקש מאחרים עצות נוספות:

התחלנו לצאת יחד להליכה יומית.

פעם בשבוע אנחנו עורכים פגישה רשמית, שבה אנחנו מעלים נושא כלשהו שאם לא כן היה לנו קשה לשוחח עליו. במהלך הפגישות האלה, אנחנו לא עונים לטלפונים או מאפשרים לכל הטרדה אחרת להפריע לנו.

פעם בשבוע כל אחד מאיתנו בוחר לעצמו דמות ומשחק אותה, ואנחנו משוחחים לפחות רבע שעה בתור הדמויות האלה.

אנחנו מבקרים באופן קבוע אנשים מעניינים ומראיינים אותם. אנחנו משקיעים יחד זמן בהכנת השאלות לאנשים אלה. אנחנו נפגשים עם מומחים בנושא גידול ילדים, זוגיות, תזונה, בריאות, תכנון כלכלי, ניהול זמן ותחומים דומים.

פעם בשבועיים אנחנו יוצאים יחד למסעדה.

אנחנו יוצאים יחד לטייל במקומות מעניינים.

אנחנו יוצאים יחד לבקר אנשים שנמצאים בבתי חולים.

שנינו למדנו לנגן על כלי מוסיקלי, ואנחנו מתאמנים יחד.

פעם בחודש אנחנו עושים סיעור מוחות כדי להעלות רעיונות איך לעשות פרויקטים שיוסיפו לנו הכנסה.

מפעם לפעם אנחנו יוצאים יחד לפיקניק בגן ציבורי.

שנינו משאירים באופן קבוע פתקים וכרטיסים נחמדים אחד לשני.

אנחנו משאירים זה לזו הודעות מצחיקות על המשיבון. אנחנו אוהבים לחקות כל מיני מבטאים וטיפוסים.

לעתים קרובות אנחנו צופים יחד בשקיעה.

מדי יום כל אחד מאיתנו מברך את השני במשך דקה שלמה.

והרשימה פתוחה...

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL הרב נסים אברג'ל

[29799]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

כבוד הרב שלום!
ברצוני להיעזר

כבוד הרב שלום!
ברצוני להיעזר בך לעבודה אקדמית בקורס "ספרות תלמודית". התבקשתי להמציא סיפור רקע בנושא חברתי ולבדוק כיצד ההלכה פותרת סוגיות שונות. הסיפור המצ"ב הינו סיפור תיאורטי. אודה לך אם תוכל לענות על שאלותיי כאשר התשובה הנדרשת בעבודה זו: -
- צריכה לכלול בין 100 ל- 300 מילים.
- צריכה להיות תשובה של רב.
- צריכה להיות בסימוכין למקורות.

סיפור רקע:
ב- 20.04.08 פנתה למשרדי בעיריית נתניה במחלקת הרווחה, תמי ראובן, בחורה בת 22.
תמי היא בת יחידה לאמא, שושי, ולאבא, אברהם. הוריה של תמי התגרשו כשהייתה בת שנתיים והיא המשיכה לחיות עם אמה. בגיל 4 אמה של תמי התחתנה עם גבר בשם יוסי(רווק ללא ילדים), והם לא הביאו ילדים משלהם. אביה הביולוגי של תמי אינו נמצא בקשר עם תמי ואמה מאז הגירושים ועד היום. האב היחיד שתמי מכירה הוא יוסי(תמי מודעת לכך שיוסי אינו אביה הביולוגי). תמי מספרת כי בשנה וחצי האחרונה היא ויוסי מנהלים קשר זוגי בסתר ללא ידיעת אמה. היא טוענת כי היא ויוסי מאוהבים והיו רוצים להתחתן. בנוסף, תמי נכנסה להיריון מיוסי מזה כחודשיים. תמי כרגע מאוד לחוצה ואיננה יודעת מה עליה לעשות או מה הוא הדבר הנכון שעליה לעשות.
ברצוני לדעת מהי חוות דעתך בנושא לפי המקובל בהלכה. להלן השאלות:
- האם יחסיהם של תמי ויוסי מקובלים לפי ההלכה?, והאם יוכלו להתחתן?
- האם על תמי להמשיך את ההיריון או שעליה לעבור הפלה?
- במקרה ותמי תלד את העובר, מה יהיה מעמדו?



בתודה מראש,
אביטל שער

בס"ד
שואלת נכבדה!
דין הנואף והנואפת ע"פ התורה
בפרשת "אחרי-מות" (ויקרא יח, יז). נאמר: "ערות אשה ובתה לא תגלה... לא תקח לגלות ערותה". בסוף הפרק הזה שעוסק בסוגי העריות נאמר כסיכום כולל (שם כ"ט): "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם".
ברור כי האיסור חל על השניה (האם או הבת)והגבר הנואף עמה, בגלל נשואיו לראשונה. כי הנישואין עם הראשונה היו כחוק. (לא ייתכנו נישואין עם השניה שהרי אינם תופסים באיסורי כרת). העונש בידי שמים הוא הנקרא "כרת", שמשמעו כריתת הנשמה מחיי העולם הבא. כמובא לעיל בסוף הפרק בתורה.
אמנם בזמן שנהגו הסנהדרין והיה קיים עונש מוות, נתפרש דינם של הנואף והנואפת בויקרא (כ, יד) גם בידי אדם: "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה, זימה היא, באש ישרפו אותו ואתהן"? עונש השריפה בלשון "ואתהן" (לשון רבים). היה קשה לחז"ל, שכן רק השניה חטאה בזנות? וכבר תרצו רבותינו מספר תירוצים (לא נעסוק בזה).
דין הוולד מניאוף הנ"ל:
הגדרת "עריות" ברמב"ם - הלכות אישות פרק א'', הלכה ה'': "כל שאסר ביאתו בתורה וחייב על ביאתו כרת והן האמורות בפרשת "אחרי מות" - הן הנקראות "עריות" וכל אחת מהן נקראת "ערוה".
הגדרת "ממזר" ברמב"ם - הלכות איסורי ביאה פרק טו, א: "אי זהו ממזר האמור בתורה (שעליו נאמר: "לא יבוא בקהל ה''" (דברים כג,ג) זה הבא מערווה מן העריות, חוץ מן הנידה, שהבן ממנה פגום ואינו ממזר. אבל הבא על שאר העריות, בין באונס, בין ברצון, בין בזדון, בין בשגגה - הוולד ממזר".
לאור האמור בשני קטעי הרמב"ם, (הגדרות העריות והממזר) הואיל והולד הזה בא מן העריות שהמנאפים חייבים עליו "כרת", הרי הוא ממזר.
הפלת וולד כשר
הגאון הגדול מרן ר'' משה פיינשטיין זצ"ל ("אגרות משה" חושן משפט ח"ב סימן סט,א) מדייק בדברי הרמב"ם בפרק א'' מהלכות רוצח ה"ט במילים אלה: "מפורש עוד יותר דהריגת עובר היא רציחה ממש. שהרי כתב (הרמב"ם) טעם על מה שבמקשה לילד (מתקשה ללדת) מותר לחתוך העובר שבמעיה כדי להציל את האם, מפני שהוא כרודף אחריה להורגה. והוא מהדין דחייבה תורה לכל ישראל להציל הנרדף אפילו בנפשו של רודף".
כלומר ההתייחסות אל העובר וההיתר על רציחתו להצלת האם נובע מהדין הכללי של הצלת נרדף בנפש הרודף ולא מטעם היותו עובר שלא נחשב לנפש. אדרבה, הוא ככל האדם, ועל כן ההפלה היא רציחה ממש.
גם בתשובה ע"ג סעיף ח (שם) כותב הרב פיינשטיין:
"ולעניין הנשים שבזמן הזה בעוונותינו הרבים שרוצות להפיל העובר שבמעיהן, הנה זה אסור מאיסור רציחה ואסור לסייען בזה, לא רק לישראלית אלא אף לנכרית משום שבני נח אסורים ברציחה גם בעובר".
הפלת ממזר
לכאורה היה שונה דינו של עובר ממזר מעובר כשר וכך דעתו של ר'' יעקב עמדין בספרו (שאילת יעב"ץ ח"א סימן מ"ג) נימוקו כדלהלן: בזמן שהיה סנהדרין והיו דיני מיתה אם אשה מעוברת נתחייבה מיתה הוציאוה להורג ולא המתינו לה שתלד. (בגמרא ערכין ז,א מדרשת "גם שניהם") ובזמן הזה אע"פ שאין סנהדרין, דין ד'' מיתות לא בטלו, (כלומר על ידי עונשי שמים).
הגאון רמ"פ לא יכול להתאפק ומגיב: "וממש דברים בטלים הם אף שכתב את זה אדם גדול כהריבע"ץ".
הוא מנמק שבזמן הסנהדרין אפילו שידעו כבר לאן דינו של הנאשם נטה, כל זמן שלא אמרו את פסק הדין שחייב מיתה, ובפניו דווקא, ובא אחר והרגו לנידון - הרי הוא נהרג ... כאדם שהרג אדם שלא חטא מעולם.
ומסיים: שרי ליה מריה (יסלח לו ה'') להריבע"ץ ואין להשגיח (לשים לב לתשובתו זו). ומסיק הגרמ"פ:
"וברור ופשוט כדכתבתי הלכה הברורה על פי רבותינו הראשונים המפרשים והפוסקים שאסור בדין רציחה ממש כל עובר בין כשר בין ממזר, בין סתם עוברים ובין הידועים לחולי טיי-סקס שכולם אסורים מדינא ממש. ואין לטעות ולסמוך על תשובת חכם זה, ושרי ליה מריה בז בלכבךלדגכחדךגלחה. הכו"ח הכו"ח (הכותב וחותם) לכבוד התורה ודין האמת.

לסיכום: הבעל הנואף עם בת אשתו - חייבים כרת. ובזמן שהיו עונשי מיתה על ידי סנהדרין חייבים אף שריפה. הולד מהם ממזר שאסור לו להתחתן עם בת ישראל. אף על פי כן אסור לגרום להפלתו הנחשבת לרציחה ממש.
בברכה
הרב ד"ר דוד גרינברגר

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL ד"ר הרב דוד גרינברגר

בספר החינוך פרשת אחרי מות (על הכתוב בספר ויקרא בפרק י"ח פסוק י"ז) מצווה ר"ג יש כל מה שאת צריכה לדעת כולל מראי מקום.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL מר מרדכי מאירצ'יק

[26781]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

שלום רב,
אני סטודנטית לעבודה

שלום רב,
אני סטודנטית לעבודה סוציאלית ובמסגרת קורס "ספרות תלמודית" נדרשתי להציג שאלה בעלת משמעות יהודית ערכית. לפיכך, שאלתי היא אך ורק לצורך תיאורטי ולא מתייחסת למקרה ספציפי כלשהו.
שאלתי היא כזו- אישה שבעלה מכה אותה ומבקשת להתגרש ממנו, האם ניתן לכפות על בעלה לתת לה גט?
בתשובתך אודה להתייחסות לנקודות הבאות:
- כיצד רואה ההלכה היהודית את אלימות הבעל כלפי האישה, האם יש מקרים שאלימות כזו מותרת?
- האם דינו של בעל מכה כ"חוטא" תלוי בתדירות ובעוצמת ההכאה?
- האם ההלכה מקשה בכפיית גט בנושא זה? (ניסיון להשכין שלום בין בני זוג למשל) אימתי היא מאפשרת כפיית גט בעקבות אלימות הבעל כלפי אשתו?
- אודה לידיעתך האישית בנושא


מחויבויות הבעל כלפי אשתו הן לכבדה יותר מגופו. בחתימה על החוזה (כתובה) מתחיב הבעל על 8 חובות כלפי אשתו. אעבוד, אכבד, אזון, אפרנס, אכלכל,אטפל, אלביש, אתן סיפוקך.
ומתוך הגמרא בקידושין ההסברים
אעבוד: לפרנסה וגם עבודה רוחנית
אכבד: לכבדה יותר מגופו. יש להבין שאם אשה מרגישה פגיעה היא באמת נפגעה למרות שהגבר לא חש שפגע בה. על פי הגמרא עליו לא לבטל את דעתה, להקשיב לדבריה ולרצותה במקרה שפגע.
אזון: מזון ואוכל הביתה כל דבר טוב שיש בשוק , עליך להביא גם לאשתך כולל מזון רוחני וכולל לא להיות עריץ בבית.
אפרנס: זה כסף. מבחינה הלכתית הגבר חייב להביא הביתה כסף.
אכלכל:לתאם עמדות עם ובשיתוף האשה כשווה בכל מה לקנות ומה לא ולא להעמיד בפני עובדה מוגמרת.
אטפל: כפשוטו. כאשר לא מרגישים בטוב או חולים וגם אינך יכול לתת לה הרגשה שהיא כל הזמן לבד.
אלביש:גבר חייב לקנות בגד חדש לאשתו בערב 3 רגלים (פסח שבועות וסוכות)בערב ראש השנה ויש אומרים גם לשמחת תורה. כי אשה נמצאת כל חייה בהתחדשות מחזורית וזה מתאים למהותה.
אתן סיפוקך: חיי אישות. וההלכה מחמירה ואומרת שאם הבעל מאד רוצה אך אשתו לא רוצה אסור לו מאומה.
אם האשה רוצה, על פי ההלכה אין תירוץ עייפות לבעל. הוא חייב על פי דין לספק אותה.
מכאן נובע שכל הפרת סעיף מהחוזה יחייב את הבעל לתת גט לאשתו. ודאי שאם הכה אותה.
כלומר, אסור בשום פנים ואופן להכות על פי ההלכה היהודית וזה בלבדו נותן חוקיות לבית דין לכפות על הבעל גט.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL מר מרדכי מאירצ'יק

בגמרא במסכת יבמות דף ק"ו עמוד א'' כתוב שכופים על האדם לגרש את אשתו בתנאים מסויימים (אפילו אם האשה תאמר אינני אוהבת אותו יותר). לא מצאתי בגמרא מקרה חמור כהכאה, אך לפי הרמב"ם הלכות גרושין פרק ב'' על פחות מהכאה בית דין כופה על סרבן גט, לגרש את אשתו.שכן התורה לא סובלת אשה אסירה בביתה.
תופעת האלימות במשפחה חוצה את כל הציבורים – חרדים דתיים וחילוניים. הכאה והשפלה של נשים אינן תופעות חדשות. ראשוני הפוסקים שיצאו כבר הם בחריפות נגד הדברים. אחד מהם הוא המהר"ם מרוטנבורג שכתב כי אלימות כלפי האישה היא "מעשה עובד כוכבים", ובעניין הבעל המכה פסק כי על בית הדין "לייסרו, להחרימו ולהלקותו". פוסקים נוספים קבעו כי אלימות במשפחה היא עילה לגירושין.
מה שעושה היום הרבנות זה כבר נושא לדיון חדש.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL מר מרדכי מאירצ'יק

שואלת נכבדה!
לאחר ראייתי את התשובה של המומחה הנכבד ראיתי לנכון להעיר מספר נקודות:
א. בעיקרו, הסתמך על דברי הרמב"ם ואין פוסקים כמותו. רוב הראשונים חולקים עליו.
ב. הרמב"ם דן באישה הטוענת "מאיס עלי" ולא במכה את אשתו. הדימוי בין שני המקרים אינו מחייב כלל. רק הואיל והמומחה הנכבד לא הביא מקורות מפורשים העוסקים בהכאה על כן בלית ברירה החליט לדמות את המקרים.
ג. לא ניתן ניתוח לשרשי הבעיה על מנת לרדת לעומקם של הפתרונות.

יש בשאלתך 4-5 שאלות, מורכבות למדי.
בכדי להשיב עליהם יש להקדים מבוא קצר.
קיים מושג הנקרא "גט מעושה" (גיטין פ"ח ע"ב) זהו גט שהבעל נותן בכפיה. נזכרו בתלמוד (כתובות ע"ז ע"א.) מקרים אחדים שבית הדין כופה את הבעל לגרש את אשתו.
אך "גט מעושה" שלא על פי ההלכה - פסול. ואם אשה קבלה גט פסול ונישאת בו בניה שיוולדו הם ממזרים.
מכאן נובע שישנה מחלוקת במקרים אחרים, שלא נזכרו ברשימת החכמים שכופים את הבעל. במקרים אלה חששו חכמי הדורות האם לכפות "גט מעושה" או לא, שכן חששו מפני ממזרות.
גם במקרה של מכה את אשתו שהוא נושא שאלתך חלוקות הדעות.
ואביא תחילה את הדעות הגורסות לעשות "גט מעושה".
הרמ"א באבן העזר סימן קנד ס"ג: "איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה חברו. (ה"באר הגולה" בגליון מעיר: מצאתי דעונשו יותר ממכה חבירו דבחברו אינו חייב בכבודו, ובאשתו חייב בכבודה וכו''). ואם רגיל הוא בכך, יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו וכו''. ואם אינו מציית לדברי בית הדין, יש אומרים שכופין אותו להוציא (לגרש). ובלבד שמתרין בו תחילה פעם אחת או שתיים כי אינו מדרך ישראל להכות נשותיהם ומעשה עכו"ם (נכרי) הוא".
ברוח זו כותב הרמ"א גם בספרו "דרכי משה" (פירושו על הטור) סימן קנ"ד אות י"ז. רק מוסיף:"שאם צריך לכפותו, עדיף על ידי גוי או בשוטים שלא יכנה, או שיוציא ויתן גט, ובדרך זו לא נקרא כפיה על הגט, רק לקיים מה שמחוייב לעשות".
מן הקטע המצוטט עד הנה מדברי הרמ"א ניתן להשיב על חלק משאלותייך:
1. ההלכה רואה בעין רעה מאד את אלימות הבעל כלפי אשתו.
2. האלימות אכן תלויה בתדירות, אך לא לאורך זמן אלא בהתראות של פעם או פעמיים. מקור דברי הרמ"א הוא ב"בבית יוסף" על הטור סימן קנ"ד (ד"ה מ"ב בשם ספר אגודה) שם מחמיר מאד עד כדי שאפשר לקצוץ את ידי הבעל "אם רגיל תמיד להכותה ולבזותה ברבים". "וכופין אותו להוציא ולשלם כתובתה". אולם כאמור משתדלים להגיע לתוצאות המבוקשות בלי כפייה ישירה, מחמת חשש ממזרות כנ"ל. ולכן הציע הרמ"א (לעיל בספרו "דרכי משה) להטיל עליו חוב בדרך ברירה, ואם יבחר לגרשה, לא היתה כפייה.
הפסק הזה מופיע גם בספר"גבורת אנשים" ומצוטט בספר "פתחי תשובה" באבן העזר סימן קנ"ד אות ח.
ביחס לשאלה האם מותר במקרים מסויימים להכותה?
אכן כתוב ברמ"א כך: "אבל אם מקללתו בחינם, או מזלזלת באביו ואמו והוכיחה בדברים - ואינה משגחת עליו (לא שמה לב אליו) "יש אומרים שמותר להכותה" וגם כאן יש חולקים ואומרים: "שאפילו אשה רעה אסור להכותה".
לסיכום: ההלכה מתנגדת מאד מאד להכות אשה. ואם יש צורך לכפות גט בגלל התנהגותו של הבעל עושים זאת על ידי גוי או בדרך הברירה כנ"ל. למנוע שיהודי יגע בגופו של הבעל בעת הכפייה.
לגבי נסיון עשיית שלום מובא ב"בית יוסף" בשם רבנו שמחה (בקטע הנ"ל) "תטילו שלום ביניהם, ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלום, שאם יוסיף להכותה, ויעשוהו על ידי עכו"ם לתת גט שהגוי יאמר לבעל עשה מה שישראל אומרים לך".
בברכה
הרב ד"ר דוד גרינברגר

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL ד"ר הרב דוד גרינברגר

[26736]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

שלום
שאלתי מה הן המצוות

שלום
שאלתי מה הן המצוות שהאישה פטורה מהן, ואתם עניתם על השאלה: מה הן המצוות שהנשים חייבות בהן...
שאלתי היא- מה הן המצוות שהאישה פטורה מהן?
ועוד שאלה- אם אפשר שתישלחו לי קישוריות לנוסחות של ברכת כלה...

תודה רבה
אודלי-ה

הכלל הוא שנשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן. כלומר: יש לבצע אותן בזמן מסוים. כגון: לימוד תורה,הנחת תפילין, תפילה, ישיבה בהסבה בליל הסדר, וכו''.
(אם כי לגבי תפילה, ישנה סברה שעל האישה להתפלל לפחות תפילה אחת ביום). ישנן מצוות שהזמן גרמן, אבל נשים חייבות בהן בכל זאת. לדוגמא: מקרא מגילה בפורים שגם נשים היו בנס ההצלה, אכילת מצה, שמירת שבת, וכדומה.

התשובה ניתנה על ידי טלי כהן-פורת מצוות מידעני KOL

קישור לברכת כלה:
http://www.hagigim.com/modules.php?name=Forums&file=download&id=297&sid=f731311945ec7b6677c9fb0354a5f0a1

תדביקי בדפדפן)

התשובה ניתנה על ידי טלי כהן-פורת מצוות מידעני KOL

[15156]     שלח לחבר:     הדפס:     לתגובות הגולשים: 1

איפה ניתן לרכוש ספרים

איפה ניתן לרכוש ספרים באופן מקוון?

מצ"ב קישורים לאתרי ספרים מקוונים בעברית ובאגלית:

בוקנט

דיבוק

דיונון

ibook

ואמזון האמריקאית

התשובה ניתנה על ידי רינת אפרים מצוות מידעני KOL

[14896]     שלח לחבר:     הדפס:     לתגובות הגולשים: 1

האם תוכלו לתת לי

האם תוכלו לתת לי קישורים לאתרים שמסופר בהם על בר כוכבא?

בקישורים הבאים תוכל לקרוא על בר- כוכבא.

מתוך ויקיפדיה

על בר-כוכבא ורבי עקיבא

חומר רקע גם על המרד

התשובה ניתנה על ידי מאי גיל מצוות מידעני KOL

[14815]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

אני מבקשת לדעת מה

אני מבקשת לדעת מה התאריך העברי ל-06/06/1968, שזה התאריך שאמא שלי נפטרה?

י'' בסיון תשכ"ח

התשובה ניתנה על ידי אורן מאורר מצוות מידעני KOL

[14082]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

[1] [2] [3] [4] >>
***
אינדקס מומחים רואה חשבון בוידיאו צ'אט מאמן אישי און ליין מומחים לאסטרולוגיה מומחה לנומורולגיה
קוראת הקלפים און ליין רופאים מומחים בוידיאו צ'אט אורטופד מומחה און ליין נוירולוג בוידיאו צ'אט יעוץ עורך דין ברשת
אתרים משלימים - תקשור נומרולוגיה קלפים - קישורים שימושיים - ספרים ברשת - שותפים - נמורולוגיה - תיכון ובגרויות - תקשור - מומחים - משה שרון | לימודי קבלה