לוגו
תמונה של אישה
אתר המומחים של ישראל
button
button
button
button
button
button
button
button
דוא"ל:
סיסמה:
זכור אותי
הירשם לאתר כ מומחה-עסק / חבר-גולש
עברנו לאסקימו מומחים בוידאו-צ'ט - אתם מוזמנים להצטרף אלינו askimo.co.il

%>
בריאות ורפואה
בריאות האישה
בריאות הגבר
בריאות הילד
בריאות הנפש
בריאות וכירורגיה
בריאות ורפואה - כללי
בריאות עור ואסתטיקה
דת ויהדות
הבית והגינה
הנדסה ותכנון
חוק ומשפט
חינוך והוראה
כלכלה ועסקים
מדעי החברה
מדעי הטבע והסביבה
מדעי הרוח
מודעות ורוחניות
מחשבים ואינטרנט
מידענות ויעוץ
ממשל ובטחון
משפחה והורות
סטודנטים ואקדמייה
פנאי ותרבות
פסיכולוגיה ותרפיה
רכב ותחבורה
רפואה ובריאות
רפואה משלימה
שיווק ופיתוח עסקי
שפות ועריכה
תיכון ובגרויות
בבילון

רוצה להתייעץ עם מומחים בוידאו? לחץ כאן

שאלות ותשובות - ביולוגיה
 

מומחי KOL בתחום מדעי הטבע והסביבה >> ביולוגיה :
מר שרון חג'בי, מר יהונתן כהן, גב' רותם פריזנט, מר אלעד ק, גב' טלי איזנבך, דר' עמי בכר, מר ברק בן אליעזר, דר' יהושע גוזס, מר יובל גמרניק, גב' הילה הראל, גב' קרן ולצר, גב' מירי כהן, גב' נירית כמרה, מר עידן פייביש, מר אביב שחק, דר' אבי שמאי, גב' ג'ני שניידר, מר משה ששון, גב' דקלה תבור

פנה לעסק / מומחה בביולוגיה

מדעי הטבע והסביבה >> ביולוגיה

ארז ידידי, מה שלומך?
בהמשך

ארז ידידי, מה שלומך?
בהמשך לשאלותי:
מהן שלל הראיות שמוכיחות שהאבולוציה היא אקראית ואיננה מתוכננת ע"י היצור\התאים עצמם?

ודרך אגב אני חייל בימים אלה ומשתחרר בקרוב.

אהלן יואב,
טוב לשמוע ממך שוב.
שלומי טוב, תודה.

שאלת שאלה ישירה ופשוטה על פניה, ואולם מצאתי שאני מתקשה לענות עליה באופן מיידי.
ובכל זאת אנסה, הרי דיברתי בזכות האקראיות עד כה.
תכין את עצמך, זה יהיה ארוך.
אולי כדאי להצטייד קודם בקפה וופלה..

ראשית מילה על אקראיות והאלטרנטיבות לה.
הרבה פעמים אנו מרגישים שמשהו אינו מקרי, או אקראי, צירופי מקרים למשל. יש מי שרואה בהם גורל. אחרים פותרים אותם כתוצא סטטיסטי אפשרי.
העניין הוא שאקראיות היא לא עניין לאינטואיציה כיוון שזו לא טובה לשאלות מסוג זה (חפש הסברים על עבודתו של חתן פרס נובל הישראלי דניאל כהנמן על התפיסה השגויה של הסתברויות).
כדי להראות שמשהו אינו אקראי, יש להראות שהוא בעל תבנית חריגה סטטיסטית, מה שנקרא "סטייה מובהקת". יש להראות זאת בכלים סטטיסטים ובניתוח סטטיסטי תקין (מפני שבאופן לא תקין ניתן להוכיח הכל בסטטיסטיקה).
אחרי שנמצאה סטייה כזו, ניתן להתחיל לדבר על הגורמים לה, למשל "מתכנן".

אין אדם שלא ירגיש בנוח לנוכח המחשבה כי כל שלפנינו נעשה ביד מתכננת ולא כבליל חסר תכנון ומשמעות. אלא שיש מי ש*מניחים* מתכנן (אנשי דת, בריאתנים, רוחניים למיניהם), ויש מי שמבקשים *להוכיח* מתכנן, כפי שאתה מבקש לעשות. יש העוסקים בהוכחה כזו, למשל מחזירים בתשובה ומסיונרים, ואיני רואה בכך כל פסול.
לפי שעה אני לא מכיר טיעונים לוגיים-מדעיים משביעי רצון לאתגר זה. הוכחת מתכנן, כך מתברר, אינה משימה פשוטה כלל ועיקר והיא מצריכה הנחות רבות.

כפי שעניתי בתשובתי הקודמת, המדע אינו מעסיק את עצמו במה שלא נמצאו לו ראיות לכאורה. הוא מניח מראש את מינימום ההנחות מוצא האפשריות לפי כלל בסיסי בלוגיקה של המדע הנקרא "התער של אוקהם" (=כמה שהנחת פחות כך יותר סביר שצדקת במסקנתך).

בוא נרד שלב אחד מטה,
כדי לדון בעניין התכנון, אני חושב שקודם אנחנו צריכים להבין על מה אנחנו מדברים בעצם.
בוא נקדיש שניה לעניין ה"מתכנן":
מי הוא? איך הוא עושה את התכנון שלו?
1. האם זה אלוהים או כח חיצוני נעלה כלשהו?
2. האם זהו גורם תבוני כלשהו המנתח את המצב ומתאים את ההתפתחות לפי הניתוח שלו? (כפי שבני האדם למשל מתאימים את המיכשור שלהם לפי צרכיהם)
3. האם זוהי "מערכת לומדת" אך לא חושבת כמו בתוכנות מסוג neural networks?
4. האם ישנן אפשרויות נוספות?

מענה, אחד אחד:
1. אדם דתי מקבל את ההסבר הראשון, של כח עליון. אלא שירידה אל פרטי פרטים של גישתו מראה כי הבסיס לכך הוא אמוני ולא רציונאלי.
קיימים ויכוחים ארוכים ובלתי נגמרים בין תומכי תורת האבולוציה לבריאתנים - מעין גרסה פסאודו מדעית של אבולוציה ע"י אלוהים לפי סיפור הבריאה. בארה"ב הנושא לוהט במיוחד וזוכה לשיח ציבורי נרחב. בכמה מדינות אפילו העבירו חוקים שיש ללמד את הבריאתנות לצד האבולוציה כאילו היו שוות משקל זו לזו.
הבריאתנים להבדיל מאנשי דת בזמנים אחרים, מצויידים בידע מדעי וכישורים לוגיים לא מבוטלים, ומצליחים להכניס את המדע המקובל לעמדת מגננה בהתקפותיהם הנמרצות. הם טוענים כי האבולוציה אינה דת כי אם פרדיגמה של מדענים (חפש ביקורות על ספרו מעורר ההדים והמחלוקת של קון על הפרדיגמות במדע) שמבוססת על אמונה יותר מעל עדויות. גם אם איני מקבל את דבריהם, יש במעשיהם ערך משום שהם מאלצים את תומכי האבולוציה להתמודד עם הקשיים והפגמים הקיימים עדיין בהבנתנו את ההתפתחות. והם עודדו פעולת תגובה של מדענים אחרים לכתוב ספרים ולהתבטא בפומבי מול "גל הכפירה" הזה בעדויות ובפרשנותם המדעית.
אחת הטענות השכיחות ביותר של הבריאתנים היא שהמורכבות הקיימת בטבע ובגוף האדם לא יכולה להיות מוסברת ע"י אקראיות. שהדבר פשוט אינו מתקבל על הדעת מבחינה סטטיסטית. בתגובה, מראים מדענים כי ההתחפתחות נעשתה בצעד אחר צעד ו"רומא לא נבנתה ביום אחד" אלא עולם החי נבנה בהדרגה מאבני בניין בסיסיות ביותר במשך 4 מיליארד שנה. כמו כן ניתן להדגים "ניסויי אבולוציה" בתוך מבחנה, כמו הניסוי שזיכה את סטנלי מילר בפרס נובל בו הוא מראה כיצד נוצרו אבני בניין של תאים באמצעים מלאכותיים ששררו בימי ראשית כדור הארץ. אני לא מתיימר להכניס לתגובה זו את כל הטיעונים בעד ונגד בין בריאתנים ותומכי האבולוציה, אך תוכל למצוא חלק ניכר מהם בשני המאמרים הללו שפורסמו באתר "האייל הקורא".
הראשון עוסק בדיוק בנושא חוסר הסבירות לאקראיות במערכת ביולוגית. תוכל למצוא שם ויכוח ארוך ומלומד בין הכותב הושע אבינתן לביני (תחת השם "כרובי", ואח"כ גם בשמי, ארז ליבנה). המאמר השני הוא מאמר פרי עטי הבא לתאר את תפיסתי את החיים, כמו גם לענות למאמר הקודם. כמו כן, תוכל למצוא שפע רב מאד של ויכוחים בין מדענים לבריאתנים באינטרנט.

2. האם אנו מנחים באופן מודע את ההתפתחות שלנו? איני מרגיש שאני עושה משהו כזה, ולא נראה שמישהו אחר מרגיש כך גם כן. יתכן ובעתיד נוכל לכוון את ההתפתחות של צורת חיים מלאכותית פרי ידינו, אבל זו ספקולציה לעתיד.
מי עוד יכול להנחותינו אם כך? חייזרים? רוחות? מיעוט קטן ששולט בכולנו לפי תיאורית קונספירציה בסגנון "תיקים באפילה"? מי יודע? אני לא.

3. כאן, יכול להיות שהתשובה חיובית, שאנחנו בעצם מערכת מגיבה ולומדת בדיעבד. ניסוי וטעייה והתקדמות תוך כדי. זוהי פחות או יותר גישת האבולציה לדברים.
אבל הדבר מעלה שאלה בסיסית נוספת:
האם גם אז נחשב הדבר ל"תכנון"? האם יש צורך בראיית הנולד ויכולת ניתוח קדימה? או שמספיקה תגובות ברגע הווה, והצלחה במבחן התוצאה?
המושג "תכנון" הופך להיות עמום משהו כאן, כי בקנה מידה גדול נראה שיש התקדמות ולמידה מ"טעויות" ואולם בקנה מידה קטן קשה לשים את האצבע על מי ה"לומד" והאם הוא "חשב" על כך מראש.

4. למשל ההנחה שהכל אשליה וששום דבר אינו כמות שהוא נראה לנו, כמו ב"מטריקס" (או אפלטון, או בבודהיזם). תעזור לי אתה, יש אפשרויות נוספות?

שבירת כיוון.

מה בכל זאת אפשר לומר לגבי האקראיות של ההתפתחות?
ההתפתחות המהירה ביותר מתרחשת במיקרואורגניזמים, למשל חיידקים, וניתן ללמוד הרבה על התפחות מהתבוננות בהם.
ניתן לראות כי בעת קושי או משבר (וגם בימים כתיקונם) הם "יורים לכל הכיוונים", כלומר מנסים כל מיני נסיונות וקומבינציות גנטית במטרה לשפר את מצבם. הם לא "חושבים על זה רגע" ואז פועלים רק לכיוון המועיל להם. הפתרון מתגלה במבחן התוצאה, רק הוא שורד היטב בעוד יתר המוטציות לרב מקלקלות והורגות את החיידקים שנושאים אותן.

מה עוד?
מוטציות מתרחשות לרב כשגיאה של שכפול DNA בעת התחלקות תא. שכפול ה-DNA, היינו החומר התורשתי המכיל את כל הגנים, נעשה ע"י אנזימים הנקראים DNA-פולימראזות. לכל אנזים יש הסתברות כלשהי לביצוע שגיאה להביא נוקלאוטיד שגוי ולגרום כך למוטציה. ההסתברות הזו היא אקראית, היינו אנחנו יודעים שזה קורה נאמר נוקלאוטיד אחד למליון, אבל אנחנו לא יודעים באיזה נוקלאוטיד זה יקרה, מתי, ובאיזה מוטציה הוא יתחלף.

עוד טיעון:
ראה את איי הגלפאגוס ותצפיותו של דארווין, אבי תורת האבולוציה.
הוא ראה שעל שרשרת האיים הזו, התפתחו מינים של ציפורים, אשר הינן ללא ספק קרובות משפחה בעלות מוצא משותף, לכיוונים אבולוציוניים שונים. כלומר, בכל אי נמצא פתרון אחר במקצת, ומכיוון שהאיים היו מבודדים דיים, ה"פתרונות האבולוציוניים" לא התערבבו להם אלא רק התגברו והשוני בין המינים גדל.

טיעונים נוספים:
כל האירועים בתא מתרחשים לפי חוקי הכימיה והפיסיקה (אלא אם נאמין בכוחות לא מוסברים מדעית). לפיכך הכל נע לפי מפלי אנרגיה או בדיפוזיה. תנועה בדיפוזיה הינה אקראית בבסיסה, ואף שאנו יודעים כי החלבונים, סוכרים, שומנים וכו'' נעים ונפגשים בחלק מהמקרים באופן דיפוזי, לא נוכל לומר בדיוק מי "יפגוש" את מי ומתי, רק באיזו הסתברות.

טיעון אחרון ודי להפעם
(נראה לי שנתתי לך לדי חומר למחשבה לעשור או שניים..)
אחת התורות הגדולות ביותר של הפיסיקה המודרנית הינה מכניקת הקוונטים. תורה זו מניבה הישגים מעשיים ומדעיים כבירים ואולם יוצא ממנה שתי הבנות בסיסיות:
1. היא מאד מאד לא אינטואיטיבית ומתקבלת על הדעת
2. האקראיות היא בבסיסה. אקראיות טהורה. מהסוג שלא ניתן כיום ולא ניתן יהיה לעולם לנבא, מפני שאין הדבר קשור לטיב המכשירי מדידה שלנו אלא לאופיה הבלתי ניתן לניבוי. תורה זו מתעסקת בגדלים הקטנטנים ביותר, אלו שהינם קטנים מאטום. מכיוון שכולנו בנויים בסופו של דבר מגופים קוונטיים אלו, הרי שהאקראיות היא גם בבסיסינו. תוכל ללמוד עוד על מכניקת הקוונטים מסדרת המאמרים המעולה של ירדן ניר בוכבינדר, גם כן ב"אייל הקורא".

זהו זה.
כמו שפרמה הראה בהשערתו המפורסמת (מומלץ מאד הספר "המשפט האחרון של פרמה"), לפעמים שאלות קצרות וממוקדות יכולות להיות העמוקות ביותר והתשובה עליהן, ארוכה..ארוכה..

להשתחרר מהצבא זה מצויין.
אתה תגלה שמתרגלים לאזרחות מאד בקלות :)
ואם כל החיילים שלנו מעמיקים וחושבים כמונו,
הרי שאנחנו בידיים טובות.
ארז

חוסר הסבירות לאקראיות במערכת ביולוגית

תפיסתי את החיים

מכניקת הקוונטים

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL

התשובה לגבי שאלתך: האבולוציה היא אקראית לחלוטין וכלל לא מתוכננת. אני אסביר לך עם דוגמא מאוד יפה. בעבר, לפני שנים רבות, לא היה לג'ירפות צואר ארוך כמו שיש להן היום. לפי מחקרים גאולוגים וביולוגיים, היו בעבר ג'ירפות עם צואר קצר כמו כל חיה עם פרסות שהולכת על ארבע. הן חיו באזור שהיה בו הרבה עשב, אבל לאחר כמה שנים כנראה נוצר מחסור בעשב הגדל על האדמה. לכן, למי שהיה אדיפטציה (שינוי אבולוציוני) של צואר ארוך, היה יכול להגיע לעצים ומי ששרד, היה זה שהיה לו צואר ארוך יותר. כל מי שלא היה לו צואר ארוך, לא יכול היה להביא צאצאים ולהמשיך את הדור שלו מכיוון שלא היה לו מה לאכול. מכאן יוצא, שאבולוציה היא לא דבר מתוכנן. שינוי באבולוציה יכול להגרם מהרבה גורמים סביבתיים ופיזיים (שהם בתוך הדנא).

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' הילה הראל

[16712]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

מניין לכם שכל מוטציה

מניין לכם שכל מוטציה ב dna של תאי המין בגוף החי הינה אקראית ואיננה מתוכננת? אולי היא מתוכננת על ידי התא עצמו (ולמרות שאפשר לומר שמציאת נוגדן למחלה ע"י מערכת החיסון הינו בערך אקראי מי יודע אם זה כך גם בתאי הזרע והביצה) ואולי ע"י פקודה שנשלחה מאזור אחר בגוף (בכל זאת מח האדם נשאר ברובו עדיין לא מפוענח ואולי הוא הגורם)
ארז, אני אשמח אם תענה לי אתה...

שלום יואב,
שימח אותי לראות שאתה מבקש מענה במיוחד ממני,
אנחנו מפתחים קשר אישי :)

ולגופו של עניין,
שאלת: "מניין לכם שכל מוטציה ב dna של תאי המין בגוף החי הינה אקראית ואיננה מתוכננת? אולי היא מתוכננת על ידי התא עצמו".
מניין לי ש*כל* המוטציות האקראיות? אין לי ודאות שכזו.

זוהי כבר שאלה בפילוסופיה של המדע יותר מאשר במדע עצמו.
דרכו של מדע הוא לציין את מה שידוע והוכח ולא את מה שאולי יהיה אך מעולם לא נצפה עדיין.
דרכו של המדע הוא להטיל ספק בכל עד שלא הוכח אחרת.
יתרה מזאת, ובזו גדולתו - המדע מטיל ספק אפילו בעצמו, ומדענים תמיד מנסים לחתור תחת תיאוריות קיימות ולמצוא בהם פגמים על מנת לתקנם, ולעיתים אף להחריב את התיאוריות מדעיות שולטות.
יתכן בהחלט שעשור מהיום יהיו בידנו תוצאות ניסויים המראות על מוטציות מכוונות באופן כזה או אחר. יתכן גם שלעולם לא יהיו בידינו עדויות כאלה.
בהעדר מידע מסוג זה, הערך של הנחה כזו אינו רב יותר מההנחה שאולי מקור המוטציות במגע של מלאכים או קרניים קוסמיות שנשלחו בידי חוצנים מן החלל.

עכשו, אל תבין אותי לא נכון. הפריצות דרך המשמעותיות ביותר בוצעו ע"י אנשים ששאלו והניחו הנחות שאיש לא הניח לפניהם. האנשים הללו הציעו הצעות שנשמעו מופרכות למומחים של אותה תקופה, ואולם בעבודה ולעיתים בחשיבה יצירתית וגאונית, הראו כי הרעיון שלהם אינו רק רעיון אלא המציאות.

אני לא רואה כל פסול בעצם ההנחה שמוטציות יהיו מכוונות, כמו גם בהנחה שהאבולוציה עצמה מכוונת.
אלא שהדבר מצריך הוכחה והסבר משכנע אל מול כמות גדולה של ראיות שמראה שאין הכוונה כזו.
אם כאלו ראיות ימצאו, אעבור אני, ואני סבור שגם כל מדען ישר לב אחר לעבוד לפי התיאוריה החדשה.
כך הוא המדע, אין מקום לנאמנות לתיאוריות - רק נאמנות לאמת.

במידה ותעלה עוד שאלות בנושא, אשמח לדעת אם תסכים לספר, מדוע אתה מתעניין בתחום ובמה אתה עוסק בימים אלה.
כל טוב,
ארז

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' הילה הראל

[16690]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

מהתשובה לשאלתי הקודמת עדיין

מהתשובה לשאלתי הקודמת עדיין לא הבנתי אם החיידקים מתכננים את השינוי או שהוא נוצר באקראי? בנוסף לזאת, יש עוד מחקר שמצאתי של פרופ' אשל בן יעקב, הטוען כי החיידקים מתכננים את השינוי/מוטציה בהתאם לסביבה:http://physicaplus.org.il/zope/home/he/2/BenJacob/#author
ושוב אני שואל כדי להבין יותר טוב ולהיות בטוח בנושא: אם לגבי החיידקים יש דעות סותרות, האם יש דעות/מחקרים הטוענים שגם אצל בעלי החיים, הצמחים והאדם, יש מוטציות מתוכננות מראש בהתאם לסביבה? האם בכלל יש בגוף החי מנגנון אזור או איבר שאחראי או מסוגל ליצור שינויים כאלו? אם כן, האם ישנה אפשרות להעביר את השינוי לתאי הזרע והביצה כדי שגם לדורות הבאים יהיו את אותן ההתאמות לסביבה? אני יודע שצבע עור למשל, לא מתוכנן אומנם, אך נוצר מהשפעת הסביבה ועובר לצאצאים. ואם לא, מדוע זה לא ייתכן? אני אשמח אם בתשובתכם תפרשו את המושגים שאתם משתמשים בהם אפילו בקצרה (למשל תרגום ושיעתוק), ואם תפרטו קצת יותר על הבקרות והמנגנונים שבגוף היצורים ורלוונטים לשאלה.

שלום יואב,
האם עיינת בתשובתי הקודמת לך (מאתמול)?

לגבי השאלה האם מוטציות הינן מתוכננות או לא, השאלה היא באיזה רמה של פירוט אתה מסתכל. ברזולוציית הדיוק הגבוהה ביותר, מקובל לחושוב כי אקראי עומד בבסיס השינוי ולא יד מכוונת מסוג כזה או אחר, היינו, ללא תכנון.
אלא שבמבחן הזמן והתוצאה, ברמה אשר מתעלה מעבר לרמת התא היחיד והמטען הגנטי שלו, ניתן גם ניתן לראות הסתגלות של אורגניזמים לגירויים סביבתיים תוך שינוי מטענם הגנטי. את הסתירה לכאורה הזו ניתן ליישב ע"י הבנה של מנגנון האבולוציה, תיאוריה אשר מהווה הבסיס למרבית הסברי ההתפתחות בטבע. האבולוציה מוּנעַת ע"י שני תהליכים: מוטציה וסלקציה.

מוטציה:
המוטציה היא הנטייה של חומר גנטי לעבור שינויים או טעויות (תלוי בהשקפה) הנקראים מוטציות. השינויים הללו הינם אקראיים.
האקראיות מתבטאת במספר אופנים:
א- השינויים מופיעים במקומות שונים בגנום (=מכלול הגנים) של האורגניזם (=היצור החי: חיידק, פטריה, צומח, בע"ח וכו'').
ב- טבע השינוי הינו אקראי גם כן, כלומר קיימות מוטציות מסוגים שונים, החלפת נוקלאוטיד (=אבן בניין של DNA) אחד באחר, הוספה של נוקלאוטידים, החסרה של נוקלאוטידים, שינוי הקונטקסט בו מצוי הגן ע"י העברתו לכרומוזום (=יחידת DNA גדולה הארוזה במבנה צפוף של חלבונים בתוך גרעין התא) אחר, שינוי "סימני הפיסוק" המולקולריים הדרושים לפיענוח ההצפנה של הגן כגון "nonsense mutations", שינוי הבקרה על אופן הפעלת הגן, ועוד.
ג- אתר השינוי ברמת האורגניזם הרב תאי משתנה, כלומר יתכן שתא אחד יעבור את השינוי בעוד התא השכן לא יעבור אותו, או יעבור שינוי אחר.

יצויין כי על אף שמדובר באקראיות כאוטית משהו, אין מדובר באקראיות טהורה, כלומר אין כאן שוויון בהסתברות להופעה של מוטציה בכל אתר ואתר בגנום ויש איזורים המועדים יותר לשינוי מאחרים ("hot spots"). אותו הדין לגבי סוג המוטציה ומיקומה התאי, ישנן מוטציות שכיחות יותר מאחרות ורקמות מועדות יותר לשינוי מאחרות.

הנחת העבודה היא שמוטציות קורות כל הזמן, בכל אורגניזם, בקצב המשתנה מאורגניזם לאורגניזם (כפי שהסברתי בתשובתי הקודמת). מרבית המוטציות הינן בעלות אופי שלילי או נטראלי מבחינת הסיכוי של האורגניזם לשרוד בקונטקסט נתון (שים לב, מוקש מחשבתי נפוץ: ערכיות המוטציה הינה יחסית ואף פעם לא אבסולוטית. היא תמיד תלויית קונטקסט, ומוטציה עשויה להיות מועילה במצב אחד בעוד שתהה מזיקה במצב אחר). קיימים מנגנונים שונים לתיקון מוטציות בכל אורגניזם, וכן מספר מנגנונים מוכרים לעידוד יצירת מוטציות בגוף האדם (בתשובתי הקודמת, תארתי למשל דוגמא בה תאי מערכת חיסון מעודדים יצירת מוטציות בתהליך יצירת הנוגדנים במטרה להגיע למגוון ויעילות גבוהים של הנוגדנים).

מוטציות המתרחשות בתאי המין יעברו גם לדור הבא. מוטציות המרחשות ברקמות אחרות (מוטציות סומאטיות) משפיעות רק על האורגניזם הנושא אותן, ולרב, רק ברקמה בה הן מופיעות.


לאחר מבוא זה על מוטציות ניתן לגשת לכח המניע השני של האבולוציה,הסלקציה:
סלקציה היא בפשטות, מבחן התוצאה. כל אורגניזם וכל תא ממנו הוא מורכב, נתונים בכל רגע במצב של מבחן השרדות. הסביבה מציבה בפני האורגניזם אתגרים מסוגים שונים, ביוטיים (ממקור חי: מחלות, תחרות עם אורגניזמים אחרים, טריפה וכו') ואביוטיים (תנאי סביבה בלתי חיים: טמפרטורה, מליחות, יובש וכו''). ככול שהמבחן הינו יותר קשה ויכול לגרום בקלות רבה יותר למוות, נאמר כי ה"לחץ הסלקטיבי" חזק יותר. לחץ הסלקציה גורם למותם של הבלתי מתאימים או להאטה במידת התרבותם ולפגיעה בחיוניותם. לעומתם, המותאמים להשרדות בתנאי הלחץ-סלקציה הנוכחי ממשיכים להתרבות ולחיות כרגיל, ואולי אפילו ביתר שאת מכיוון שהתחרות שעליהם להתמודד איתה בדרך כלל עם שכניהם פוחתת.

כך קורה, שבאופן עקיף, גנים שעברו "מוטציות חיוביות" מתרבים יותר בתוך התאים והאורגניזמים המכילים אותם. קיימת פרשנות המכונה "הגֶן האנוכי" (יש ספר מפורסם ומומלץ באותו השם) הגורסת כי למעשה לא האורגניזמים כי אם הגנים הם אלו המתרבים וכל גן עסוק בהפצתו ככול הניתן, בעוד האורגניזמים (אנחנו, למשל), רק כלי קיבול לגנים שחברו יחד למטרה זו. מוטציות חיוביות "משתלטות" איפה על האוכלוסיה כעבור זמן מה, וקיימות נוסחאות מתמטיות המתארות מגמה זו כתלות בפרמטרים כגון לחץ הסלקציה, קצב ההתרבות ושיעורי היתרון שהמוטציה מקנה.

הקיום בטבע הוא איפה משחק בן 4 מיליארד שנה (בכדור הארץ, לפחות) של מוטציות אקראיות וברירה מתוכן ע"י תנאי סלקציה משתנים וסביבתיים.

ה"תכנון" או ההשפעה שיש לתא על המוטציות הינה ברמת הסיכויים לקבלת מוטציות אולם אין בה משום בחירה של המוטציה המתקבלת או טיבה. מנגנונים אלו יכולים למשל לווסת את מנגנון תיקון השגיאות בעת שכפול DNA (בעת התחלקות תא), זריעה מכוונת של שגיאות ב-DNA ע"י אנזימים הנוטים לשגות, חשיפה או סגירה פיסית של איזורים בגנום ובכך הפיכתם ליותר או פחות נגישים לשינוי ומניפולציה, ועוד.

לגבי שני המושגים עליהם ביקשת הבהרה:

שיעתוק:
המינוח העברי של Transcription (מתורגם גם לעיתים ובאופן פחות שכיח כ"תעתוק"). קריאת המידע התורשתי המוצפן ב-DNA (אנו מבינים מזה מספר עשורים את "הקוד הגנטי" הזה הכתוב בשפה של 4 "אותיות" ו-20 "מילים") ע"י מנגנונים אנזימטיים מיוחדים ויצירה של העתק של הגן במולקולת mRNA. בעוד ה-DNA נותר בגרעין התא (באורגניזמים בעלי גרעין, כמונו, להבדיל מחיידקים חסרי גרעין), ה-RNA יוצא מהגרעין ומגיב עם מנגנון התרגום, עליו אפרט בהמשך.

תרגום:
המינוח העברי של Translation. קריאת המידע התורשתי ממולקולת ה-mRNA ע"י מבנים תאיים הנקראים ריבוזומים (הבנויים מחלבונים ו-rRNA), ויצירת חלבונים עפ"י ההוראות המצויות בגן. ככלל, גנים הינם הוראות לבניית חלבונים. תהליך התרגום הינו הוצאה של המידע הגנטי מהכח אל הפועל.

אני מבין שהקישור שנתת ומשאלותיך כי הינך בא מתחום הפיסיקה.
אני מקווה שהיה בהסבר הנוכחי והקודם בכדי לשפוך אור על שאלותייך. אשמח לעמוד לרשותך במידה ויהיו שאלות נוספות.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' הילה הראל

[16683]     שלח לחבר:     הדפס:     לתגובות הגולשים: 1

בהמשך לשאלתי: אם בחיידקים

בהמשך לשאלתי: אם בחיידקים יש מה שנקרא "מוטציה מכוונת", מדוע בבני אדם ובחיות אין, אלא רק מוטציה אקראית - לא כזו שיכולה לפתח, לתכנן ולהתאים את היצור ואת החומר התורשתי לסביבה(או שאולי יש ואינני יודע)...? מאחר שלא הבנתם את כוונתי אנסה להסביר טוב יותר... הכוונה היא לא מוטציה מכוונת על ידי אדם אלא על ידי היצור עצמו אולי הכתבה הבאה תוכל לעזור:
יש מוטציות מכוונות.
בשנים האחרונות טוענים כמה מדענים שיש בידיהם הוכחות, המבוססות על ניסויים, לקיומן של מוטציות מכוונות. הטענות האלה מרעישות את עולם המדע ומאיימות לשנות את דרכי החשיבה שהיו קיימות עד כה. חוקר בשם קרנס (carns) ערך בשנת 1988 ניסוי והראה שקיימות מוטציות מכוונות. הוא לקח חיידקים שאינם מסוגלים לגדול על מצע מזון שמכיל לקטוז (סוכר חלב), מכיוון שיש להם פגם באנזים שמפרק את הלקטוז. הוא גידל את החיידקים האלה על מצע מזון שמכיל לקטוז, ומצא שאצל החיידקים האלה הופיעו מוטציות דוקא על הגן המקודד לאנזים שפועל לפירוק הלקטוז, יותר מאשר על גנים אחרים. כלומר החיידקים המוטנטים הופיעו כתגובה לתנאי סביבה מסויימים.

ההסבר הרווח כיום למוטציות מכוונת הוא שהאזור האחראי על גנים שרלוונטים לתנאי העקה, נגיש יותר ונקרא יותר בזמן החשיפה לתנאי העקה, מה שהופך אותו לפגיע יותר למוטציות. לעומת זאת, ביצורים רב תאיים ממוינים מספיק (שלא כל תא יכול להפוך ליצור חדש), תאי הנבט (זרע, ביצית) לא נחשפים במיוחד לתנאי העקה ואין שום סיבה שהם יטו למוטציה הרלוונטית. כמו כן, ישנה הפרדה בין תרגום לשיעתוק, ממברנת גרעין וסוגים נוספים של בקרות שלא קיימים בפרוקריוטים, מה שהופך את הדנ"א לפחות חשוף למוטציות כתוצאה משיעתוק גן. לפי תורת האבולוציה, מוטציות אמנם קורות באופן אקראי יחסית, אבל כאשר ההישרדות של זן של אורגניזם מסויים נתונה על הפרק, אז מי שלא מפתח מוטציות בכיוון מסויים שרלבנטי להישרדותו ומשפר את הישרדותו של הזן, פשוט לא שורד.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' מירי כהן

רצפו של חיידק המצוי בטבע ידוע זה שנים וכן ידוע כל איזור ותפקידו. אם אני אשנה איזור מסויים בעזרת מוטציה מכוונת, אזי לא תהיה לי השפעה על איזור אחר שהרי כל רצפו של החיידק אינו קשור לאיזור אחר ברצפו.
באדם שגם אנו יודעים את ריצפו, לא ניתן לבצע מוטציה מכוונת זאת מפני שאנו יודעים רק 2% מהו תפקיד ברצפו של האדם. אם אני אעשה מוטציה מכוונת, אני עלול לפגוע בתיפקוד רצף אחר שאת ההשלכות אני לא מעוניין לקבל, כמו מחלות.

התשובה ניתנה על ידי מירי כהן מצוות מידעני KOL

[16678]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

אם בחיידקים יש מה

אם בחיידקים יש מה שנקרא "מוטציה מכוונת", מדוע בבני אדם ובחיות אין, אלא רק מוטציה אקראית - לא כזו שיכולה לפתח, לתכנן ולהתאים את החומר התורשתי לסביבה?

מפני שבחיידקים, אנחנו מוציאים את המטען הגנטי שלהם וכל שינוי בנקלאוטיד ובהחדרת רצף אינו פוגע בחיידק עצמו, ואם נעשה את זה בבני אדם, אין לנו אפשרות לדעת איזה השפעות עלולות להיות משאר הרצף.

התשובה ניתנה על ידי מירי כהן מצוות מידעני KOL

שלום יואב,

אתה מגדיר "מוטציות מכוונות" כמוטציה "שיכולה לפתח, לתכנן ולהתאים את החומר התורשתי לסביבה".
עשייה מכוונת מסוג כזה ניתן להסביר באמצעות עקרונות האבולוציה. זוהי אמנם הסתגלות עקיפה של אורגניזמים (ע"י שינוי המטען התורשתי שלהם), ולכנות אותה "מכוונת" עשויה לרמז באופן שגוי על כוונה תחילה, אלא ששינויים אקראיים אשר יש בהם יתרון סביביתי, נוטים להתבסס ולהתפתח בעוד ששינויים אחרים אינם כאלה.

אתה שואל מדוע שינויים מעין אלו מתרחשים בחיידקים ולא באורגניזמים מורכבים יותר:

ראשית, איני מסכים עם הטענה שהדבר אינו מתרחש באורגניזמים מורכבים, אלא שיש כאן שוני מהותי בקצבים. קצבי ההשתנות והאבולוציה במיקרואורגניזמים (חיידקים, וירוסים, פטריות חד תאיות, אמבות וכו'') הוא מהיר ביותר בהשוואה לאורגניזמים מורכבים יותר. בכך גם יתרונם הגדול על פנינו.

אחת הסיבות לכך היא שמוטגנזה (נטייה למוטציות) נחשבת לתופעה מזיקה עבור אורגניזמים מפותחים, בעוד שהיא מתקבלת בברכה ומואצת במיקוראורניזמים. ניתן לראות זאת למשל במידת השגיאות הממוצעת במנגנון שכפול ה-DNA, אשר גדול במספר סדרי גודל (פי אלפים ויותר) בחיידקים בהשוואה לתאים אנושיים, למשל.

כמו כן, קיימת גם שאלת הלחץ הסלקטבי ע"י הסביבה.
הסביבה בה מצויים חיידקים עשויה להיות קשה ביותר, כמו למשל פתחו של הר געש או קרחון בקוטב. במצב מעין זה, מוטציות מועילות נוטות להתבסס מהר יותר. בחברה האנושית לעומת זאת, אנו מפצים לעיתים רבות על חסרונותינו הגופניים ע"י שינוי הסביבה או חידושים רפואיים, וכך המהירות שמוטציה חיובית תתבסס היא נמוכה יותר, וקיים אפילו סיכוי שמוטציה מעין זו, על אף ערכה, תאבד ולא תתבסס כלל. באם הנושא מעניין אותך, תוכל לחפש מידע לגבי מחקרים במעבדתו של פרופ'' דורון לנצט ממכון ויצמן.

בנוסף על הנאמר לעיל, יש גם אירועי "מוטציות מכוונות" בבני אדם, למשל,קיימת גם תופעת ה-somatic hypermutation, בעת יצירת נוגדנים במערכת החיסון.
הנוגדנים כמו גם רצפטורים נוספים במערכת החיסון, מוצרים באופן אקראי ע"י "טריפה של הקלפים" הגנטיים ועידוד מוטציות בכדי לקבל מגוון גדול של נוגדנים שיתכן ויהיו שימושיים.
בראשית ימיה של האימונולוגיה היתה הסברה, ההגיונית על פניו, שהמערכת החיסונית מפתחת את המענה למחלה במיוחד עבור הפתוגן (מחולל החולי). היום ידוע שאין הדבר כך, אלא באופן אקראי.
אלא שכאשר כבר נמצא נוגדן בעל ערך כנגד חיידק כלשהו, עובר הלימפוציט B המייצר אותו סדרה מואצת של מוטציות בנסיון לשפר את הנוגדן עוד יותר כנגד החיידק. תוכל לקראות בזאת סוג של "מוטציה מכוונת".

מקווה שיש בנקודות אלו בכדי לשפוך אור על שאלתך.
כל טוב,
ארז

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' מירי כהן

[16677]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

האם יש איזשהו סיכוי

האם יש איזשהו סיכוי שלמוח יש אפשרות ליצור שינוי בחומר התורשתי ולתכנן אותו כך שלצאצא בדור הבא יהיו תכונות טובות יותר מאשר לדור הקודם (אולי אפילו שיפור המוח עצמו)?

השבחה של חומר גנטי אנושי הינה גישה ומדע (לא כ"כ פופלארי בימינו) המכונה אאוגניקה (ראה קישור למטה). יש לדבר השלכות אתיות לא פשוטות (למשל, תורת הגזע הנאצית היתה אאוגנית במהותה), ואולם ככול הנראה יש אפשרות טכנית מסוימת בביצועה.
למידע נוסף על אאוגניקה אני ממליץ להתחיל בקריאה בספרון האוניברסיטה המשודרת של דן ומינה גרואר "אאוגניקה".

אבל קודם, דברי מבוא קצרים: החומר התורשתי (DNA) המצוי בכל אחד מתאי המח הינו זהה לחומר התורשתי המצוי בכל תא אחר בגופנו. לכל תא יש את המידע התורשתי הנדרש בכדי לבנות את הגוף השלם, בלא קשר לסוג הרקמה בה הוא נמצא. בהנחה שרוצים ליצור יצור עם תכונות חדשות, רצוי לשנותו כבר ברמת הביצית המופרית, כך שכל תאיו יכילו את השינוי. שינויים בחומר התורשתי קורים באופן טבעי, ע"י שינויים אקראיים הנקראים מוטציות. לעיתים קורות מוטציות גם ע"י גורמים חיצוניים כגון קרינה, רעלים שונים ווירוסים. כאשר השינוי הגנטי הוא מכוון ולא מקרי, מדובר ב"הנדסה גנטית".

הקשר בין יכולות מוחיות והמידע הגנטי עדיין אינו מובן דיו. מצד אחד מתפרסמים מעת לעת מאמרים מדעיים על גנים אשר להם השפעה על תפקוד שכלי או נטייה מובהקת סטטיסטית להופעה בהפרעה כלשהי, למשל התגלית החדשה של גן הקשור אולי לאוטיזם. כמו גם פיגורים שכליים שונים שלגבי חלקם הבסיס הגנטי מובן. להן מספר דוגמאות (ראה קישורים למטה) עם מנגנונים שונים: תסמונת דאון (עודף כרומוזום 21), תסמונת קליפנטר (עודף כרומוזום זוויג), תסמונת ה-X השביר (שבירת כרומוזום X עקב ריבוי חזרות קצרות ב-DNA הבלתי מקודד) ותסמונת פראדר-ווילי (שיבוש במנגנון ההחתמה הגנטית).

מצד שני, הדרך כנראה עודנה רחוקה עד שנבין באופן משביע רצון את הקשר בין המידע הגנטי המקודד ב-DNA לתפקודים מוחיים. ובכל זאת, אתה שואל האם ניתן ליזום, ע"י שינויים גנטיים, שיפור או שינוי (כי שיפור זה עניין יחסי וכן של טעם וקונטקסט)? אני סבור שהתשובה היא חיובית. מספיק לראות את הגזעים השונים של כלבים המצויים כיום (כמו גם חתולים), עם יכולות שכליות שונות, מבנה גוף שונה, תוחלת חיים משתנה ואופי שונה. כל הגזעים הללו התקבלו מתוך אב קדמון יחיד ע"י תהליך מלאכותי של השבחה גנטית בידי בני אדם. להבדיל מ"הנדסה גנטית", שקיימת רק מאמצע המאה ה-20, השבחה גנטית (=השבחה קלאסית) ידועה מזה מאות ואלפי שנים ובבסיסה, הכלאה בררנית ומוכוונת מטרה של בעלי חיים בידי המשביח. בתהליך זה ניתן להעצים בהדרגה תכונה מסויימת, כגון חוזק או אופי מסויים. בפועל מה שקורה הוא שמוטציות גנטיות אקראיות אשר "משרתות את המטרה" זוכות להעמיד צאצאים וכך להתבסס.

השיטה מיושמת גם היום בכל ענפי החקלאות, בצמחיים ובחיות משק, ולמעשה כל הירקות שאתה אוכל הם תוצר של "התערבות גנטית" כזו.
יש לגישה זו גם חסרונות ברורים, מכיוון שתכונות שאינן בפוקוס ההשבחה, נוטות להפגע בתהליך (למשל, דוגמא דמיונית: במהלך השבחת איכות הצמר של כבשים, יכולה להפגע מערכת החיסון שלהם). מלבד "השבחה קלאסית", יתכן ובבד בבד אם ההבנה של השפעת הגנים על היכולות השכליות, יפתח גם פתח טכני (אם כי לאו דווקא מוסרי) ל"הנדסה גנטית" שתשביח את היכולת של בני אדם.

אוסיף גם שהיכולת השכלית של בני האדם תלויה באופן מהותי גם בגורמים עקיפים, למשל, גודל האגן של הנשים. המוח האנושי הינו גדול במיוחד, וככזה על הראש שלנו להיות גדול. יש מגבלה פיסית על גודל ראשו של תינוק נולד, התלוי בגודל האגן של האם היולדת.
בהנתן מצב תיאורטי של ביטול מגבלה זו (למשל, אם כולם ייולדו בניתוח קיסרי), יתכן ויוסר הלחץ האבולוציוני כנגד ילדים עם ראש ומוח גדולים במיוחד, ואולי דווקא מכאן יצמח הדור הבא של הגאונים עליהם אתה שואל.

נושא ההשבחה הגנטית באדם והדור האנושי הבא מבחינה שכלית נידון בהרחבה בספרות המדע בדיוני:
אדם עליון:
"הכח" מאת מ. רובינסון, "המוסד והקיסרות" מאת א. אסימוב, קומיקסי ה-X-men.
השבחה אנושית:
"חולית" מאת פרנק הרברט, "קו החירום של אופיוקי" מאת ג''ון וארלי.

על מדע האאוגניקה

תסמונת דאון

תסמונת קליפטנר

תסמונת ה - X השביר

תסמונת פראדר-ווילי

אוטיזם

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' מירי כהן

[16667]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

כיצד נקבע קיבול הריאות?

כיצד נקבע קיבול הריאות? האם הנפח החיוני הננשף בפעולת הנשיפה במנוחה הוא גבוה יותר מהנפח החיוני הננשף לאחר מאמץ?

התשובה נשלחת אלייך בצורה זו בגלל טבלת האקסל שאיננה יכולה להיות מצורפת לממשק התשובה.

בלי נשימה אין חיים. בכל פעולת נשימה האוויר והחמצן שבו עושים את דרכם אל החלקים הפנימיים של הריאה דרך דרכי האוויר העליונות - האף, הפה והגרון - ואחר כך דרך הקנה אל תוך הריאה. בתוך הריאה הגזים מתחלפים: החמצן נספג אל כלי הדם העוברים בריאה ופחמן דו-חמצני נפלט אל חלל הריאה, ומשם דרך דרכי האוויר העליונות החוצה, אל האוויר האופף אותנו.

ברמות מאמץ גבוהות (מעל ל-6 יחידות הספק), יש עלייה בתדירות הנשימה וכן גם בנפח המתחלף. טבלה 1 : השפעת מידת המאמץ על הנפח המתחלף ותדירות הנשימה. הספק (קג"מ/דקה)= התנגדות (ק"ג)* מספר מירבי של סיבובים במשך 60 שניות. ככל שהפעילות הגופנית רבה יותר, דרישות הגוף לחמצן עולות בטבלה המצ"ב יש ניתוח של השינויים שמתרחשים בנפח השאיפה ותדירות הנשימה כתלות במאמץ. נפח השאיפה ותדירות הנשימה, הם המרכיבים העיקריים של האוורור הריאתי. ואולם, האם כל נפח האוויר שנשאף בזמן נתון מנוצל לצורכי תאי הגוף באותו זמן? בניסויים שנערכו, התברר שלא כל נפח האוויר שנשאף (נפח מתחלף) מנוצל בגוף. כאשר אנו מחשבים את האוורור הריאתי, יש להביא בחשבון, נוסף לנפח המתחלף ולתדירות הנשימה, גם את הנפח המת האנטומי, שהוא נפח האוויר שנותר בקנה ובסמפונות, ואינו משתתף באספקת החמצן לגוף.

כלומר, אוורור ריאתי תלוי במספר הנשימות בדקה, בנפח כל שאיפה/נשיפה (נפח מתחלף), וב"נפח המת האנטומי" שהוא אישי לכל אדם (בנפח הזה נותר אוויר שאינו משתתף בחילוף הגזים).

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' דקלה תבור

[16666]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

מהו תא דם אדום?

מהו תא דם אדום?

תאי דם אדומים (בלועזית: אריתרוציטים, Erythrocytes) הינם המרכיב העיקרי של הדם. הם אלו המקנים לדם את צבעו האדום, והם אחראיים לתפקידו העיקרי של הדם: נשיאת חמצן אל כל תאי הגוף וסילוק פחמן דו-חמצני מתאי הגוף. הצבע האדום של האריתרוציטים מוקנה להם על-ידי ההמוגלובין. כמות התאים האדומים בפלסמה היא הגבוהה ביותר מבין כל תאי הדם. במיליליטר מעוקב של דם אצל אדם בריא יש מעט יותר מ-5 מליון תאים אדומים, אם כי כמות שבין 4.5 מליון תאים ו-6 מליון תאים נחשבת לנורמלית. מצב בו ריכוז התאים האדומים נמצא מתחת לרגיל מכונה אנמיה.

עקב צורך הגוף בחמצן, עשוי מספר התאים האדומים לעלות אצל אנשים החיים במקומות גבוהים, שם החמצן באוויר דליל הרבה יותר. מספר התאים האדומים מתרבה בצורה לא-תקינה במחלה הנקראת פוליציטמיה. אצל נשים בהריון קיים ריכוז גבוה של תאי דם אדומים, שכן דם האם משמש גם להעברת חמצן לתאי העובר, אשר אינו מסוגל לנשום בכוחות עצמו עד לאחר הלידה. לאחר הלידה צונח ריכוז האריתרוציטים אצל האם בחדות.

תפקידם העיקרי של האריתרוציטים הוא להעביר חמצן מהריאות לתאי הגוף ולהעביר פחמן דו-חמצני מהתאים אל הריאות. האריתרוציט נוצר מתאי גזע ובתהליך הבשלה שנקרא אריתרופוייזה (Erythropoiesis), המתרחש במח העצם, מאבד האריתרוציט את הגרעין שלו. כתא דם בוגר הוא חסר גרעין ואז הוא מייצר ההמוגלובין; כל תא דם אדום מכיל כ-300 מיליון מולקולות המוגלובין. האריתרוציט מכוסה בקרום המורכב מליפידים וחלבונים, מרכיבים המגדירים את סוג הדם. אורך החיים של אריתרוציטים הוא כ-120 יום, והם מפורקים בטחול.

התא האדום גמיש וצורתו כצורת דיסק קעור. למרות שבדרך כלל התאים עגולים, חלק קטן מהם צורתם אליפטית. במידה שתאים אדומים רבים נושאים צורה זו, מרמז הדבר על אנמיה ממארת. תאים שצורתם כחצי סהר יופיעו באנמיה חרמשית, ואילו כשצורתם קוצנית עם בליטות מדובר במחלה תורשתית בשם אקנטוציטוזה. למחלות נוספות של תאי דם אדומים ושל מערכת הדם ראו: מחלות של מערכת הדם.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL מר אביב שחק

[16665]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

האם ניתן לדעת (לפני

האם ניתן לדעת (לפני שהצאצא החדש יוולד) מה שינוי אקראי בחומר התורשתי ייצור במידה ואותו שינוי לא התרחש עדיין בשום יצור חי?

שלום יואב
כל עוד הגנום של אותו אורגניזם רוצף במלאו- ניתן להעריך מה מוטציה כזו או אחרת- באם תתרחש- תגרום או עלולה לגרום באותו אורגניזם, בהנחה שמדובר בחלק דנ"א המכיל גנים שבאים לידי ביטוי באורגניזם. דרך לבדוק זאת היא ע"י השריית מוטציה מכוונת שאותה מעוניינים לבחון, וגידול האורגניזם המוטנט. (בד"כ מבצעים זאת ע"י קרינה או ע"י אגרובקטריום) אך מרבית הדנ"א מכיל קטעים שאינם מקודדים לגנים, ובקטעים הללו אין זה אפשרי לצפות או לדעת מה יגרום שינוי גנטי / מוטציה אקראית או אם בכלל יהיה זה שינוי שניתן לזהותו כמוטציה.
שאלת שאלה רחבה מאוד, אם יש לך שאלה יותר ספציפית ומפורטת בנושא, (או אפילו דוגמה למה אתה מתכוון בדיוק) אשמח לנסות לענות.
בברכה,
ליהיא גל.

תשובה זו ניתנה על ידי גולש KOL ליהיא גל

[16664]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

האם ניתן לדעת (לפני

האם ניתן לדעת (לפני שהצאצא החדש יוולד) איזה שינוי אקראי בחומר התורשתי יווצר במידה ואותו שינוי לא התרחש עדיין בשום יצור חי?

המלאכה המפרכת של מציאת הרצף של החומר התורשתי הולכת ונשלמת בשנים האחרונות, הודות למחקרים ולשיתופי פעולה ברחבי העולם. יחד עם זאת, שאלת הפנוטיפ (תכונות אורגניזם הניכרות לעין) ומשמעות הביטוי הגנטי רחוקות עדיין מפתרון. שינויים או החסרות של חומצות אמינו, בשל שינויים אקראיים ברצף הגנטי, עשויים לשנות במידה זו או אחרת את הפנוטיפ המבוטא. ניבוי תהליכים אלו, עשוי להתבצע בעתיד בשיטות חישוביות ובאמצעות מודלים של חלבונים ותהליכים אקראיים בתא, אך כיום עדיין נשאר חידה.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' מירי כהן

[16663]     שלח לחבר:     הדפס: הוסף תגובה:

<< [1] [2] [3] [4] [5] [6] [7] [8] [9] [10] [11] [12] [13] [14] [15] >>
***
אינדקס מומחים רואה חשבון בוידיאו צ'אט מאמן אישי און ליין מומחים לאסטרולוגיה מומחה לנומורולגיה
קוראת הקלפים און ליין רופאים מומחים בוידיאו צ'אט אורטופד מומחה און ליין נוירולוג בוידיאו צ'אט יעוץ עורך דין ברשת
אתרים משלימים - תקשור נומרולוגיה קלפים - קישורים שימושיים - ספרים ברשת - שותפים - נמורולוגיה - תיכון ובגרויות - תקשור - מומחים - משה שרון | לימודי קבלה