שלום!
ביתי בת השנתיים וחצי
שלום!
ביתי בת השנתיים וחצי פיתחה בעיה במקביל לתקופה שבה נכנסתי להריוני השני:
יש לה קושי גדול מאוד להוציא צואה. בהתחלה ניגשתי למומחים בגסטרולוגיה אשר לא זיהו כל בעיה רפואית וטענו שזו בעיה פסיכולוגית.
פסיכולוגי או לא - היא סובלת מאוד מאוד. זו ילדה מאוד נוחה בד"כ בכל שאר התחומים והיא לעיתים מאוד נדירות חולה (טפו טפו)
אני חוששת מאוד להדרדרות ורוצה לדעת מה ניתן לעשות מעבר לעודף תשומת לב.
חשוב לציין שהיא מאוד מאוד קשורה לאחיה הקטן שכיום בן 7 חודשים.
בקי שלום,
הפניתי את שאלתך (בעילום שם כמובן, תחת השם "איריס") לפורום ייעוץ להורים באתר YNET. מנהלת הפורום, רות כהן, היא פסיכותרפיסטית ויועצת להורים וליחידים. מתמחה בייעוץ לנשים אחרי לידה ומשפחותיהן.בעלת נסיון רב בהדרכת צוותים במסגרות חינוכיות וטיפוליות שונות ומנחה סדנאות להורים בנושאים התפתחותיים שונים. להלן תשובתה:
"אני מאד אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר ולספר לי מה קורה, מתי זה התחיל, מה נוסה ומה לא.
באופן עקרוני, לסרוב לשחרר צואה יש במקרים רבים רקע של חרדה- לעתים בעקבות יציאה כואבת,לעתים בעקבות מחלה, מתח או לחליפין חרדה הקשורה בפרידה מהקקי עצמו אשר נתפס אצל ילדים רבים מאד כחלק מהגוף שלהם (ואם הקקי יכול ככה "ליפול" , מה עוד עלול ליפול באותה הדרך...), במקרים חמורים עלול להתפתח אנקופרסיס של ממש.
אנקופרזיס מתפתח כתוצאה מעצירות ממושכת- לרוב הילדים שסובלים מאנקופרזיס יש - הסטוריה של עצירות ו/או יציאות כואבות - ( אם כי לא תמיד הילד או ההורה זוכר את המקרה שהתחיל את כל השרשרת הזאת) -
חויה כואבת זאת מתחילה מעגל של המנעות מהליכה לשרותים והתאפקות - כאשר ילד מתאפק זמן מה - המעי הגס מתמלא בצואה,נמתח ומאבד מצורתו המקורית -
והמעי הדק מתמלא בצואה נוזלית אשר נוזלת לתוך הקולון סביב צואה מוצקה יותר - בשלב הזה יש לעתים קרובות "דליפות" קטנות של קקי אשר עלולות להכתים את התחתונים והורים רבים חושבים בשלב הזה שהילד פשוט לא ניקה את עצמו כראוי.
עם הזמן המעי מתרחב יותר ויותר ואז מתרחשות "תאונות" - וילדים עלולים לעשות תנועות מעיים שלמות בתחתונים ולזה קוראים אנקופרזיס.
בגלל ש"התאונות" מורכבות מצואה אשר "דלפה" מהמעי הדק אל הקולון - ולא עובדה באופן מלא היא נוטה להיות כהה יותר,לעתים קרובות דביקה ובעלת ריח עז.
ובגלל שיציאות אלה הן בעצם דליפות - חשוב להבין שהילד לא שולט על היציאות האלה והוא לא תמיד מרגיש שזה קורה - עד שזה כבר ממש מאוחר.
היות וברוב המקרים אנקופרסיס היא לא בעיה התנהגותית ראשונית - הילדים לא עושים את זה "דווקא" או מ"עצלנות" - לעתים קרובות יש מעגל הפוך - וקשיים רגשיים והתנהגותיים מתרחשים בגלל האנקופרזיס .
זו הסיבה שילד שאובחן כסובל מאנקופרזיס צריך עזרה רפואית מובנית ומיידית. מאד חשוב לשוחח עם רופא ילדים ו/או גסטרואנטרולוג ילדים ויחד תוכלו לחשוב האם אכן מדובר באנקופרסיס וכיצד לעזור לו אם זה המצב. יש סוגי טיפול שונים - בהתאם למצבו של כל ילד, החל משינויים בדיאטה, שילוב של תוכניות התנהגותיות ושימוש במרככי צואה.
ושוב - אם אכן מדובר באנקופרסיס - לא מדובר בתופעה שנמצאת בשליטה המודעת של הילד.
חשוב אם כן, לא להזניח את הנושא ולנסות לבדוק דרכי התערבות שיכולים לעזור- לעתים קרובות ניתן לעזור לילדים באמצעות דמיון מודרך - אשר יכול לעזור בהורדת החרדה , תרגילים שונים אשר עובדים על השרירים הטבעתיים (שיטת פאולה) יכולים לבמקרים מסויימים לעזור גם כן.
ובמישור הרגשי-התנהגותי - תוכנית חיזוקים אשר מלווה בהתייחסות למקורות אפשריים לעצירות (מתח,חרדה, תקשורת עם ההורה) - יכולים להיות מאד מאד יעילים.
במכונים להתפתחות הילד, וגם במרפאות לטיפול בהרטבת לילה (כן,כן) יש לעתים קרובות אנשי מקצוע אשר יכולים לעזור מאד באיתור הקושי הספציפי ובנית תוכנית עבודה מתאימה.
אבל במקרים רבים, סבלנות,חיזוקים, שילוב של מרככי צואה ועיסויים משיגים תוצאות טובות מאד."
בהצלחה ורק בריאות!
התשובה ניתנה על ידי מצוות מידעני KOL
