מתי, לדעת מקיאבלי, יש

מתי, לדעת מקיאבלי, יש למעשי האכזריות לגיטימציה?

לסלים שלום,

תודה שפנית אל KOL

מקיאבלי היה אזרח העיר פירנצה. איטליה במאה ה- 15-16 היתה מאורגנת באופן דומה (אך שונה) ליוון, המסגרת הבולטת שלה היתה ערי מדינה. ונציה היתה מעצמה ימית ובעלת עוצמה של כסף. מקיאבלי חי בתקופה שפירנצה היתה אחת הערים הגדולות והוא היה פעיל בחיים הציבוריים. באחת מהתהפוכות הפוליטיות שהתרחשו שם, עלה לשלטון לורנצ''ו שטיהר את השירות של הבירוקרטיה של העיר ולכן מקיאבלי פרש. הוא כתב שני ספרים: הספר הראשון נקרא "הנסיך" (שהוא מעין ספר עצות כיצד להיות שליט). הספר השני נקרא "הגיונות" (ובו מקיאבלי כתב על הפוליטיקה).
מקיאבלי חי בתקופת הרנסנס. מקיאבלי מייצג את הטרנספורמציה שבפוליטיקה שהתחילה ברנסנס. הוא טען שלמדינה יש תפקיד אחד – לשרת את אזרחיה, והיא נשפטת על האופן שבו היא מסוגלת לקדם את האינטרסים של אזרחיה.
תחיית המדינה עד מקיאבלי נעשתה עפ"י השוואה מבחוץ, מתקופת מקיאבלי ההשוואה היתה מפנים המדינה. המדינה היא אמת המידה של עצמה. הוא תבע את המושג הגיון המדינה ← צריך לראות שהמדינה פועלת לפי ההגיון שלה. התכלית של המדינה מצויה בה עצמה. אם המדינה תפעל עפ"י הצדק והיא תושמד ← היא תפעל באופן לא מוסרי. הוא עשה הבחנה בין שני מוסרים: מוסר המדינה ומוסר אוניברסלי. (אם אתה גונב בשבילך – זה רע, אם אתה גונב והגניבה עזרה למדינה – זה טוב, אם אתה גונב והגניבה לא עזרה למדינה – זה לא טוב).
כשמקיאבלי מנסה לבחון את הפוליטיקה יש לו כמה הערכות:
המקור היחיד ללימוד הפוליטיקה זה הניסיון האנושי – ההיסטוריה. הולכים להיסטוריה ומנסים לבדוק איך אנשים אחרים במקומות אחרים עשו פוליטיקה. במובן הזה מקיאבלי הוא אמפיריאציסט, אדם שמתמקד בעובדות, מחפש את ההיסטוריה ואיך היא נעשתה. הוא מחפש ידע אמפירי. אך כאשר אנחנו הולכים ובודקים בהיסטוריה צריך להיזהר: אנחנו רואים מה הם עשו, אך אנחנו לא יכולים לדעת למה הם בדיוק התכוונו. הבעיה היא שאנחנו לא יכולים לדעת מה עבר להם בראש ← אנחנו יכולים לבחון את התוצאות של המעשים. מבחינתנו המקור לידע זה הניסיון, והדרך להשיג את הידע הזה, זה התמקדות בהתנהגות ובפעולות האנשים ולא במה שהם אומרים.
הוא אמר שהפוליטיקה זה בעצם תהליך. תהליך שמאופיין כל הזמן בשינוי ובאי- וודאות. מה שעושים פוליטיקאים- הם בעצם מתמודדים כל הזמן עם שינוי ועם אי- וודאות. בשביל שאנשים יבינו איך לעשות זאת, הוא מונה שלושה מאפיינים שמזיקתם ההדדית ניתן להבין את הטבע של הפוליטיקה:
1. כורח (necessita)- הדבר הראשון שצריך להבין בקשר לפוליטיקה הוא שהתהליך אינו אקראי, אינו רנדומאלי. יש בו איזשהו כורח, יש בו מידה של דטרמיניזים (סיבתיות), וצריך לנסות להבין את הכורח הזה של ההתנהגות של הפוליטיקה. התפקיד של הפוליטיקאי זה להבין את ההגיון הזה. המלים לא הבינו את הכורח ולכן הם התעלמו מהמשקל שמייחסת אתונה למלוס. אל תוך הכורח מקיאבלי מכניס גם מידה של מזל.
2. מזל (fortuna)- הנהר מפעם לפעם מתנהג באופן לא צפוי, לכן עיקרון המזל קובע שבפוליטיקה דברים נשארים לעיתים נדירות קבועים, הם משתנים. כאשר השינוי מתרחש, למזל יש תפקיד חשוב. לכן הפוליטיקאים לא רק צריכים להיות ערים לכורח, אסור להם להיות שבויים בהתאם לכורח, הם צריכים להיות ערים גם למזל. אתה יכול להיות ער למזל אם אתה מבין את הכורח. המזל לא יכול לגרום לנהר להפוך את פניו. ההכרחיות אינה דטרמיניסטית, היא משאירה תמיד מקום לדברים הלא צפויים. מקיאבלי תמיד משאיר מקום לרצון האישי של הנהר. המזל זה בעצם הצטברות של אירועים שכל אחד מהם מציית לכורח, אך כשהם ביחד ← מתרחש משהו בלתי צפוי.
המזל זה לא פאטאליזם, גם כאשר הבלתי צפוי קורה יש מקום לפעולה של האדם.
3. המידה האזרחית הטובה (virtu)- ההנחה היא שלאדם יש שני פנים: איך הוא פועל למען ביתו, ואיך הוא פועל ברשות הרבים כשהוא אזרח. האדם במיטבו כאשר הוא פועל למען מטרה ציבורית.
רפובליקה – רשות הרבים. כאשר האדם פועל ברשות הרבים הוא מביא את המידה הטובה ביותר שלו. המידה הטובה היא המקשרת בין הכורח לבין המזל. ה- virtu זה לימוד הפוליטיקה לצורך פעולה. רק כאשר אדם יקום ויפעל למען הצרכים של הפוליטיקה זה ייחשב ל- virtu.
כל מה שאתה עושה לטובת המדינה זה virtu.

כאשר מסתכלים על ההיסטוריה, מה שהכריע אותה זה ה- virtu של המנהיגים.
יש כאן התייחסות לרמת הניתוח של הפרט. הגורם החשוב מבחינת מקיאבלי זה הנסיך – ראש המדינה.

התשובה ניתנה על ידי ורה גילמן מצוות מידעני KOL

---