מה מקורן של האותיות

מה מקורן של האותיות הסופיות בעברית ? - למה יש בכלל אותיות סופיות, ולמה רק ספציפיות - ך, ם, ן, ף, ץ ?

השפה העברית מקורה באם-השמית, בה היו יותר מאשר 22 אותיות. מספרן הגיע כנראה ל-29. בעברית התמזגו זו עם זו כמה מן ה"אותיות" הללו (נכון לומר "הגיים", כי בשלב זה של הלשון עדיין לא הומצא הכתב, ואותיות מצויות בשפה כתובה בלבד).
אותיות הכתב העברי פשטו צורה ולבשו צורה יותר מפעם אחת. הכתב העברי העתיק, הנשקף אלינו מכתובות עתיקות, כגון כתובת השילוח, המספרת על חציבת הניקבה בימי המלך חזקיהו (מלכים ב' כ' 20), הוא כתב מסוג אחד, בעוד שהכתב הנהוג במגילות ים-המלח, המכילות, כידוע, גם ספרים מספרי המקרא (כגון ספר ישעיהו) הינו כתב אחר, והם שונים מאוד זה מזה.

נוסחי הכתב העברי המאוחרים יותר, כגון כתב רש"י או זה הנהוג בימינו, שונים לחלוטין הן מן הכתב העתיק והן מכתב המגילות. כל מי שיתבונן בכתבים אלו בעצמו, לא יוכל שלא לראות כי "צורת האותיות" איננה קבועה כלל וכלל, והיא השתנתה מאוד במשך השנים. "לוחות הברית", למשל, שנכתבו, כביכול, ב"אצבע אלוהים" לא יכלו להיות כתובים באותיות עבריות בצורתן הנוכחית, שכן צורה זו לא היתה קיימת עדיין באותה תקופה!

לאותיות של הכתב העברי המודרני ושל הכתב הלטיני מקור קדום שהיה נהוג באמצע האלף השני לפני הספירה. זהו האלף-בית הפיקטוגראפי, המכונה פרוטו כנעני, שבו צורת האות היוותה סימן לעצם שצוין על ידה. מן המערכת הפיקטוגראפית צמח האלף-בית הפניקי שהוא האב הקדום של האלף-בית העברי והלטיני. באלף-בית זה שם האות שמר על העיקרון האקרופוני לפיו השם של האות מתחיל בצליל המיוצג ע"י האות. במהלך ההיסטוריה השתנו האותיות בצורתן ובשמן, כך שכיום לא ניתן לזהות כי יש למערכות א"ב של שפות שונות מקור משותף,

כל האותיות העבריות, כאשר הן מייצגות עיצורים, שומרות על העיקרון האקרופוני: הצליל הראשון של שם האות הוא הצליל המיוצג על ידי אותה אות. האות דלת מציינת /d/, האות למד מייצגת /l/ וכך הלאה.

השפה העברית

האקדמיה ללשון עברית

הולדת השפה ועיצובה הכללי

Hebrew

Hebrew script

התשובה ניתנה על ידי מצוות מידעני KOL

---