עליי להשוות בין 2
עליי להשוות בין 2 תפיסות פילוסופיות בעת החדשה, אשר עיצבו את דפוסי החינוך בתקופתן. יש לתאר בקצרה כל אחת מהתפיסות, תוך אזכור הוגי הדעות הבולטים. עליי להתייחס לתפקיד החינוך ותפקיד האמנות בתפיסה זו. יש להתייחס למושגים כגון: יצירתיות, תבונה, קשרים חברתיים, פרט וחברה, אותם יש להגדיר בקצרה. חשבתי להשוות בין מרקס לבין וובר,אך אקבל גם הצעות אחרות להשוואה. אשמח לקבל תשובה מלאה, אך אם ישנה בעייה אשמח גם לקבל תשובה חלקית (רק על השוואה בין ובר למרקס). תודה.
ובר הבחין בין שלושה סוגי פעולות חברתיות:
פעולות אמוציונליות, הנובעות מספונטניות ואימפולסיביות ומושפעת במידה רבה מכריזמה.
פעולות מסורתיות, הנובעות מהרגלים, יסודות נלמדים ומ"טבע שני".
פעולות רציונליות, פעולות מודעות המכוונות אפריורית (באופן שאינו נובע מההתנסות) להשגת מטרות שונות.
מושג המתפתח בהגותו של מרקס היה רעיון הקונפליקט החברתי, מאבק בין מגזרים של החברה על משאבים מבוקשים. קונפליקט חברתי יכול לשאת משמעויות רבות אך מרקס ראה את העיקר בסוג הקונפליקט החברתי המתהווה בין מעמדות חברתיים כתוצאה מן האופן שבו החברה מייצרת מוצרים חומריים. ...
הסוציולוגיה של ובר משקפת את הגישה הפילוסופית המכונה אידיאליזם, המדגישה את השפעתם של רעיונות אנושיים על עיצובה של החברה. ובר הבין את כוחה של הטכנולוגיה והכלכלה והסכים עם רבים מרעיונותיו של מרקס על הקונפליקט החברתי. אך הוא חלק על ניתוחו המטריאליסטי של מרקס וטען שהשוני בין החברות האנושיות נובע בעיקר מהאופן שבו חבריהן רואים את העולם. ובר האמין בכוחם של רעיונות, בעיקר אמונות וערכים, לשנות את העולם. לפיכך, בשונה ממרקס, הוא ראה את החברה המודרנית לא רק כתוצר של הקפיטליזם והטכנולוגיה החדשה אלא גם של אורח מחשבה חדש. ....
בחקירתו מעלה ובר כי האתיקה הפרוטסטנטית הסירה את אשליית ''הקסם'' שהייתה בימי הביניים, והעמידה במקומה את הרציונליזם - גישה שיטתית למציאת מטרות ופתרונן באופן האופטימלי. גישה זו דחקה את מקום האמוציונליות והמסורת, ויצרה את המבנים החברתיים המתאימים לחתירה התכליתית להגשמת המטרות האישיות של כל אדם.
לדברי ובר לרציונליזם ביטויים רבים. ביטוייה העיקריים הם:
השיטה הקפיטליסטית
המדינה הביורוקרטית
המשפט הפורמלי-רציונלי
ובר, כהמשך לחקירותיו, מעביר ביקורת על הרציונליזם, וטוען כי חלק מן האנושיות אבד. לטענתו, התקופה המודרנית הרציונליסטית הפכה את האמצעים למטרות, ובכך נושלה ממטרותיה ומערכיה המהותיים והלא אינסטרומנטליים. גישה זו הוא מסכם במשפט שטבע: אנו חיים בתוך כלוב הברזל של הרציונליות.
הביורוקרטיה על-פי ובר
ביטוי בולט במיוחד לצמיחת הרציונליזם מוצא ובר בהתפתחות הביורוקרטיה והמדינה הביורוקרטית.
מושג חשוב במחקריו של ובר הוא הסמכות: שינוי התנהגותו של אדם בהתאם לרצונותיו של אדם אחר בלא הפעלה ישירה של כוח. בהתאם לחלוקה הקודמת (לפעולות אמוציונליות, מסורתיות ורציונליות), מחלק ובר את הסמכויות על פי הבסיס עליהן הן נשענות. ובר טוען כי סמכות על בסיס אמוציונלי (שעיקרה דמות מנהיג כריזמטי) היא ארעית, וכי עשוי להתקיים תהליך רוטיניזציה של הכריזמה – מיסוד של הסמכות האמוציונלית לבסיס קבוע. בסיס זה יכול להיות מסורת (בדומה לסמכותה של אצולה), או סמכות חוקית-רציונלית.
על-פי ובר, הסוג האחרון של סמכות, המכונה ביורוקרטיה הוא המקובל ביותר בעולם המודרני, שכן הוא נבחר כחוק בארגונים ומשטרים שונים, ומכיוון שהוא משרת מטרות מוסכמות באופן יעיל. בהתאם לכך העמיד את הסמכות הרציונלית כעליונה עבור ניהול החברה, ועל סמך קביעה זו פיתח את המודל הטהור של הביורוקרטיה: ניסוח אוניברסלי להתנהגות רציונלית יעילה בחברה. כדוגמה למודל זה מתייחס ובר לביורוקרטיה הפרוסית.
לטענתו, עליונות זו של הביורוקרטיה נובעת משני גורמים: הפרדה בין אינטרס הארגון לבין האינטרס האישי של עובדיו, ושימוש בשיטות עבודה אפקטיביות להשגת מטרות ברורות, המייצגות את כוונתה הרציונלית המודעת של החברה. מסיבות אלו יתרחב תהליך הביורוקרטיזציה עד שיקיף את כל תחומי הכלכלה.
לביורוקרטיה הטהורה מספר מאפיינים עיקריים המגדירים אותה, אותם ניסח ובר לראשונה במודל המכונה המודל הטהור של הביורוקרטיה.
המשפט על-פי ובר
ובר מחלק את תחום החוק והמשפט לארבע שיטות, וקובע את המשפט המודרני כשיטה הראשונה:
פורמלי רציונלי
פורמלי אי-רציונלי
מהותי רציונלי
מהותי אי-רציונלי
המונח פורמלי, מציין כי המשפט מתעניין בצורה ולא בתוכן. מערכת המשפט הפורמלית אינה עוסקת במשמעויות של הנושאים השונים (בניגוד למשפט המהותי), אלא רק בתבניות המסמנות אותן.
עקרונות המשפט הפורמלי, לפי ובר, הם:
מערכת סגורה: למערכת המשפט כללי דקדוק יסודיים משלה, שאינן מאפשרות עירוב של פוליטיקה או של חשיבה ערכית ומהותית, ולכל תחום בתוך המשפט כללים משלו.
מערכת עצמאית: כל הכלים הנחוצים למציאת פתרונות לבעיות משפטיות מצויות בגבולות בית-המשפט, ואין צורך במעורבות חיצונית.
שימור החוק: על השופט למצוא תמיד את הפתרון הקרוב ביותר לחוק הקיים, ולא מוטל עליו לפתחו מעבר לנדרש.
לקוניות: על השופט להיצמד ללשון החוק, ולא לחשיבה המהותית העומדת מאחוריו.
התרחקות מחשיבה ערכית: השיפוט הערכי נדחק בפני הפרוצדורות הפורמליות
קרל מרקס
לפי השקפתו של מרקס, המציאות היא קונפליקטואלית, בין שני כוחות מרכזיים - מדכאים ומדוכאים. המדכאים הם בעלי אמצעי היצור והמדוכאים הם אלה שאינם בעלי אמצעי היצור. בשלב הנוכחי אנו עדים לבורגנות המדכא את הפרולטריון. השקפתו המטריאליסטית גרסה שמבנה העל הוא השתקפות של התשתית הכלכלית, דהיינו, התודעה היא תוצר של הוויה. מרקס טען שהמהפכה בוא תבוא גם כתוצאה מכך שהקפיטליזם יביא את זה על עצמו. מעמד הפועלים ישתחרר מהתודעה הכוזבת ויפעל למען שיפור תנאי חייו. במהפכה ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור, יבטל את הקניין הפרטי ויבנה את החברה הסוציאליסטית, שתהיה חברה שאין בה מנצלים ומנוצלים.
עיקרי המרקסיזם פורסמו בשנת 1848 על-ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, במניפסט הקומוניסטי. תקופה זו, של אמצע המאה ה-19, נחשבת לתחילת צמיחתה של תופעת המרקסיזם. הייתה זו תאוריה אחת מבין כמה תאוריות סוציאליסטיות.
מרקס הוא אתאיסט שנולד למשפחה יהודית שהומרה לנצרות, בצעירותו כתביו שעסקו בשאלת היהודים יצאו נגדם. עם זאת מרקס המאוחר שינה במידה רבה מאד את יחסו ליהודים ושילב את יחסו אליהם בתפיסתו החברתית, שאף היא עברה שינויים רבים עם התבגרותו של מרקס. יחסו לתפקיד היהודים בקפיטליזם השתנה, עם שינוי התפיסה שלו לגבי מהות הקפיטליזם עצמו.
"היהודי השתחרר בדרך היהודית – בהשתלטותו על כוח הממון ובאמצעותו היה הממון לעוצמה עולמית. הכוח היהודי המעשי הייתה לו השפעה על העמים הנוצריים."
"מהו הבסיס החילוני של היהדות? מצוקה מעשית, התעניינות עצמית. מהי הכת העולמית של היהודים? התמקחות. מיהו אלו העולמי? הממון! ... מה מכילה בצורה מופשטת הדת היהודית – זלזול לתאורטיות, לאמנות, להיסטוריה, להיותו של אדם סוף לעצמו..." ~ על השאלה היהודית
(נאמר על פרדיננד לסל, משפטן יהודי) "כעת זה ברור לי, שגם צורתו של ראשו וגם מרקם שערו מראים – הוא צאצא לשחורי העור שהצטרפו לטיסתו של משה ממצרים (אלא אם אמו או סבתו מצד האבא הוכלאה עם כושי). כעת השילוב הזה של גרמניוּת עם יהודיוּת ונוכחות כושית בסיסית חייב ליצור תוצר מוזר. השתלטנות שלו גם היא מאופיינת בכושיות."
"קחו לדוגמה את אמסטרדם, עיר הנותנת מחסה לצאצאים הגרועים ביותר של היהודים שהוציאו החוצה פרננדו ואיזבלה מספרד, ושאחרי התמהמהות קצרה בפורטוגל, לאחר שהוצאו משם גם ולבסוף מצאו מקום מפלט בהולנד ... שם ופה ובכל מקום שעיר בירה קטנה מחזרת אחרי השקעות, תמיד יש אחד מהיהודים הקטנים האלה המוכנים להציע הצעה קטנה או להלוות מעט. שודד הדרכים החכם ביותר שבאברוצי אינו מעודכן יותר על מקום הכסף שבכיסו או מזוודתו של תייר מאשר היהודים הקטנים האלה באשר לכל בירה מופקרת בידיים של סוחר."
"לכן אנו מוצאים שמאחורי כל עריץ ישנו יהודי, כמו שמאחורי כל אפיפיור ניצב ישועי. בָּאמת, התשוקה לדיכוי תהיה חסרת תקווה, ויישום מלחמה אינו בא בחשבון, אם לא היו צבא של ישועים הבאים לחנוק את החשיבה וחופן יהודים לבזוז כיסים ... העובדה שלפני 1,885 שנים ישו הנוצרי הוציא את מחליפי הכספים היהודים מבית הכנסת, ושמחליפי הכספים של ימינו, המגוייסים לצד העריצות והרודנות, הם שוב יהודים, אולי אינה יותר מאשר צירוף מקרים היסטורי.
קרל מרקס- הדבר המרכזי שהעסיק את מרקס הוא העובדה שעושרה של התעשייה התרכז בידיהם של מעטים ואילו דרכים יכולים לכונן סדר חברתי חדש וצודק יותר.
מושג המתפתח בהגותו של מרקס היה רעיון הקונפליקט החברתי, מאבק בין מגזרים של החברה על משאבים מבוקשים. קונפליקט חברתי יכול לשאת משמעויות רבות אך מרקס ראה את העיקר בסוג הקונפליקט החברתי המתהווה בין מעמדות חברתיים כתוצאה מן האופן שבו החברה מייצרת מוצרים חומריים. ...
מקס וובר- הסוציולוגיה של ובר משקפת את הגישה הפילוסופית המכונה אידיאליזם, המדגישה את השפעתם של רעיונות אנושיים על עיצובה של החברה. ובר הבין את כוחה של הטכנולוגיה והכלכלה והסכים עם רבים מרעיונותיו של מרקס על הקונפליקט החברתי. אך הוא חלק על ניתוחו המטריאליסטי של מרקס וטען שהשוני בין החברות האנושיות נובע בעיקר מהאופן שבו חבריהן רואים את העולם. ובר האמין בכוחם של רעיונות, בעיקר אמונות וערכים, לשנות את העולם. לפיכך, בשונה ממרקס, הוא ראה את החברה המודרנית לא רק כתוצר של הקפיטליזם והטכנולוגיה החדשה אלא גם של אורח מחשבה חדש. ....
מקס וובר
המניפיסט הקומוניסטי
מרקס וספנסר!!!! קישור חשוב
התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL גב' מירי כהן
[17290] שלח לחבר:
הדפס:
הוסף תגובה:
