שלום, תודה על התשובה

שלום, תודה על התשובה הקודמת.
יש לי עוד שאלה בקשר ל"ילדי הצל".
השאלה היא:
אחד ממאפייני הדרמה המודרנית הוא שיש בה פרטים רבים הטעונים משמעות סמלית. הדגם טענה זו על פי המחזה "ילדי הצל".

במחזה "ילדי הצל" ישנם פרטים רבים הטעונים משמעות סמלית לדוגמא:

בעלי החיים במחזה כסמל
לא רק בני אדם נושאים שמות וכינויים של בעלי חיים, גם העצמים הדוממים. שבשבת הפח של יורם מקבלת תכונות של בעל חיים, של תרנגול הנועד לכפרות; היא אוגרת תנופה והופכת לסמל של כפרה זועקת (ראה מ(טיב התרמול עמ'' 43). חוטי התיל מדומים לנחשים בסיפור של הלנקה על התפוח הבלתי מושג במנזר. הזכרת הנחש בסמיכות לעץ התפוה מבהירה, שנוסף לסיפור הנוגע ללב שלהלנקה, חבוי כאן סיפור המסמל את הגירוש מגן-העדן. שמות בעלי-החיים: הנמרים, הכבשים והאריות, מופיעים גם במשל של זיגמונט. זיגמונט אינו נוקט שמות אמיתיים, משום שמתאים למשוגע לדבר בלשון מרומזת, סמלית ובלתי ברורה, ומשום שהוא אינו רוצה לחשוף את עצמו. נוסף על כך, המשל ובעלי-החיים שבו מציג מסר אוניברסלי. היום מדובר בנמרים הגרמנים, אך מחר במי ידובר? המשל מתאים לכל הזמנים. הוא אמנם מתייחס לאיריע מאיד . ספציפי, אך עשוי להתאים לאירועים אחרים, המרמזים למערכת היהסים בין בני-אדם.

הכלב
על החוף אנו מוצאים את זיגמונט האוחז בידו בובה ישנה ומרופטת של כלב, המחזאי יוצר זהות פואטית מעניינת בין האדם לבין בובת הכלב. עוד לפני שאנו קוראים את רמזיו על פשר הזהות הנדונה, יכולים אנו להפיק שהבובה היא תחליף לבדידות, תחליף לקשר שאינו קיים, ברור שלפנינו אדם שאינו מסוגל להגיע לקשר אפילו עם החיה – עם הכלב החי – אך זהו אדם הזקוק מאוד לקשר אל דמות כלשהי. אפשר שבובת הכלב היא גם ניגוד לעקרון הנאמנות המוחלטת המאפיין את הכלב החי, זיגמונט חטא בחטא הבגידה ושיתוף הפעולה. הוא חטא לצו הנאמנות ומכאן – שבובת הכלב אינה מאירה חטאו זה. בובת הכלב, ככל בובה, היא אילוצה של מציאות בלתי קיימת. בתור שכזו היא מאירה את המציאות השקרית בה חי זיגמונט את ההתנכרות לישותו , את הסתתרותו מעבר למסכות שונות. בעולמו של הילד שותפות הבובות ביצירת אשליה נכספת, עולם הבגרות, עולם היופי והתמימות, ואילו בובתו של זיגמונט אינה מייצגת מציאות נכספת, זיגמונט מודע לאפסותו ולחטא הגדול המורידו לדרגת כלב מושפל, משחקו בבובת הכלב הוא לפיכך הכרה במהותו הכלבית.
המחזאי מעניק לכלב משמעויות סמליות נוספות ההופכות אותה למאפיין מרכזי של דמותו של זיגמונט, בובת הכלב מעצימה את חוסר המחילה העצמית והחברתית לחטאו של זיגמונט "אתה רואה? אדם לכלב סולח, אבל לא לאדם, כלבים לכלבים סולחים?" (עמ'' 64). בובת הכלב מייצגת את ההתייחסות החברתית לזיכרונות העבר. תלתלי הבובה מזכירים לזיגמונט את תלתלי אשתו המתה, בובת הכלב היא המאזין היחיד הקיים בעולמו של זיגמונט, היא בן הזוג לדיאלוג שאינו אלא מונולוג של בדידות וצער. כמאזין שאיננו קיים יכולה בובת הכלב להיות גם השופט הסמוי שזיגמונט ממנה למשפט העצמי המתמיד בו הוא מציב את עצמו לאורך חייו השסועים. הכלב, אפוא, הוא תחליף לחברה, שעימה אין זיגמונט יכול ליצור קשר, ואותה הוא ירא. לפיכך, הכלב הוא העבר של זיגמונט וההווה שלו. הכלב הוא כל הנסיבות הסביבתיות וההיסטוריות שבכוחן להגדיר את זיגמונט.

מוכר הבלונים
סמלו של מוכר הבלונים – כמו הכלב גם הוא ישות הקשורה באשליה , בחולף, בשקר, במציאותו הגשמית משרת את התיאטרליים הצבעוני של המחזה. תפקידו של מוכר הבלונים הוא הארת הדמויות האחרות. למוכר הבלונים אין אני משלו, למעשה, אין הוא אלא סדרה של סמלים משתנה. המשמעות המסוימת של הבלונים שלו היא המקנה לו משמעות ומשמעות זו זהה להיבט הפנימי של הדמות האחרת המסוימת שלצידו. הבלונים שלו חשובים ממנו, הם מייצגים את הזיכרונות מן העבר. יורם אומר לנורית "להחזיק בהם עד שיתקמטו מאליהם, ועוד אחת, להפריח אותם למעלה עד שייעלמו..."(עמ ''13). כאשר קונה יורם מספר רב של בלונים כדי להשמידם הוא מסמל בכך את כמיהתו לניתוק מהזיכרונות המעיקים עליו. מוכר הבלונים מקביל כאן ליורם, והקבלה זו מוצאת חיזוק בעובדה ששניהם מוצאם מסמארקנד. יתר על כן, כאשר המוכר מוסר את כל הבלונים שלו ליורם, יוצר המחזאי שניות (הקבלה) מעניינת בין הבלונים לבין בני משפחתו של המוכר. בתמונה ה'' מייצגים הבלונים את "עולמנו הנפוח" שאין צורך אלא בפינה כדי לפוצצו. לאחר מכן, מסמלים הבלונים את חייהם של המשוררים הצעירים. המשוררים האלה הם מושא ביקורתו של המחזאי. הם שייכים לדור של היתפסות בחולף ובשקרי, ממש כאוויר שבבלון , לפיכך, אין פלא שאנשי הנשף של מערכה ה'' אותם צעירים של לא כאן ולא שם, קונים את כל הבלונים של המוכר, שהרי הם הם כל הבלונים!. לקראת סוף המחזה מסמלים הבלונים את גורלו של זיגמונט, אף הוא, כיורם, חוטף את הבלונים מידיו של המוכר ומפוצצם. הבלונים מייצגים עתה את עברו המעיק של זיגמונט. הבלונים מייצגים, כמו בובת הכלב, את הקשר שאיננו קיים. "המוכר: כשיש לי בלונים אני יכול לגשת לאנשים, לדבר איתם..." (עמ'' 12). זיגמונט מחזק משמעות זו כאשר הוא אומר למוכר "חבל שאינו מוכר בדידות במקום בלונים" (עמ'' 9) הבדידות המסתמלת ע"י הבלונים היא הבדידות של כולם, חיי השקר הם של כולם.

משמעות הצל
המושג צל נתפס בריבוי משמעויות:
1. הצל מסמל את תקופת השואה כתקופה של צל, תקופה של "הסתתרות מאורות", תקופה של שלטון הצל בעולם.
2. הצל מסמל את המוות.
3. הצל מסמל את הפיכתם של הילדים לצל של עצמם, כלומר, תנאי חייהם גרמו להפנמת התחושות שלהם ולהדחקתם, עד איבוד הביטחון והפיכתם לקולות רפים.
4. הצל מסמל את הזיכרון שיורם וזיגמונט מבקשים למחוק. הם אינם יכולים להשתחרר מצללי העבר.

סמלים נוספים לרגשות האשם:
- הכובע הבוער
מערכה 2, תמונה 2
מסמל את תחושת האשם הבוערת כביכול על ראשו של זיגמונט. לשאלותיו של המוכר משיב זיגמונט בתחילת התמונה – לפני קריאת שירו ממחברתו – כי עבורו הים בוער, כלומר העבר הוא הגורם לאשם.
- זר הקוצים
מערכה 2, תמונה 3
מסמל את הדקירות הכואבות, שמקבל יורם ממשפחתו (הדקירותשמובילות לרגש האשמה שהוא חש), הסיפורים, הזכרונות, הצורך בסיוע בארץ, שבה נקלט יורם ומתגורר כבר בבית משלו.
כמו כן, מייצג את הזעם והתסכול, הרגשות הקשים, שמפנה יורם כלפי נורית כתוצאה מפגישתו עם עברו.(עמ'' 51, 60) .

מצורפים מקורות להרחבה.

"מבוא לדרמה". תמר בן-דוד.

"ילדי הצל". נורית צין, עמלנט ספרות.

"הריאליזם הפואטי של ילדי הצל – בין עבר לבין הווה". גדעון עפרת, עמלנט ספרות.

"ילדי הצל" - אנלוגיות, סמלים ושאר אמצעים. צביה אורון.

דרמה מודרנית – "ילדי הצל", בן ציון תומר.

התשובה ניתנה על ידי מירי גבריאל מצוות מידעני KOL

---