אשמח אם תוכלו לספק
אשמח אם תוכלו לספק לי חומר בקשר לרחל המשוררת, ובעיקר על שיריה - "גן נעול", ו"אקליפטוס".
רחל המשוררת: רחל בלובשטיין נולדה ב-20.09.1890 בעיירה 'סרטוב' שעל גדות הוולגה בצפונה של רוסיה. כבתו האחת-עשרה של אביה איסר-לייב בלובשטיין ואימה, אישתו השנייה של אביה סופיה, לבית מנדלשטם. סבה מצד אמה, היה הרב של ריגה ולאחר זמן רבה של קהילת קייב.
איסר-לייב בלובשטיין, היה מ"החטופים" (קנטוניסטים) לצבא הצאר. התחנך להיות חייל בכפר קטן, אך שמר בקנאות רבה על יהדותו ולא ויתר על כך. שירת בצבא הצאר 25 שנים כחייל ושוחרר. משפחתו קיבלה בזכות זה, את הרשות לגור בכל מקום ברחבי רוסיה ולעסוק במסחר. איסר-לייב התחיל לסחור בפרוות דובים. לימים נעשה סוחר עשיר ושלח ידו בכל מיני סחורות. אישתו הראשונה ילדה לו 4 ילדים ונפטרה. איסר-לייב נשא אישה שנייה, את בתו של רב קהילת "קייב". אשתו השנייה סופיה, טיפלה גם בילדיו הראשונים, וילדה לו עוד 12 ילדים נוספים ורחל היא בתו האחת-עשרה מאשתו השנייה.
בגיל צעיר עברה המשפחה לעיר פולטבה, שם גדלה רחל, למדה בבית הספר היהודי שבעיר בהנהלת א. מ. ברוכוב, אביו של בר ברוכוב, ממניחי היסוד לציונות הסוציאליסטית. קיבלה חינוך לאהבת המולדת והציונות. בבית אביה למדו הילדים עברית. סופיה הייתה אישה משכילה וידעה מספר שפות, הייתה קרובה אל סופרי התקופה. בפרעות 1905 התחבאו בביתם הסופר בר-בורכוב שלימד את בנות הבית, עברית. בבית הסתתרה גם משפחת שמישקביץ שלימים אחד מבני המשפחה יצחק, יהיה הנשיא השני של מדינת-ישראל. על הבית, שומר מפני הפורעים, הסופר הרוסי, קורולנקו. רחל הייתה ילדה חולנית עוד בצעירותה ונסעה לחצי האי קרים לצורכי ריפוי והחלמה.
דודה אחי אמה, מקס מנדלשטם, היה נשיא הקונגרס הציוני החמישי. ייחוס המשפחה מצד אימה מגיע עד לרש"י וזה לפי המסורת משתייך לבית דוד המלך. אחיה הבכור הוא יעקב סלע. בנה את ביתו בת"א ולימד והרצה ברחבי הארץ, בעיקר בתל-אביב. לצורך זה רכש חלקת אדמה ברחוב בן-יהודה והקים עליו את "בית-העם", בו הוא מרצה כל שבת לציבור הרחב, השכלה ודעת.
בגיל 17 בשנת 1907 היא נוסעת עם אחותה שושנה לקיוב שם היא לומדת ציור. כעבור שנתיים הן עולות לארץ-ישראל. היא מגיעה ליפו כמו כל העולים. את לילם הראשון הן עשו בבית מלונו של "חיים בורך". שם היא פוגשת לראשונה את חנה מייזל. שעלתה באותו הזמן לארץ. חנה מייזל הייתה אגרונומית בהשכלתה. רחל עוברת לגור ברחובות, כעבור זמן קצר מגיעה גם אחותם הצעירה בת-שבע שלמדה נגינה על פסנתר. האב שנשאר ברוסיה שולח להן כסף והן קונות פסנתר גדול ביפו. כל יום כאשר חוזרים בחורי המושבה אנשי העלייה השנייה מהעבודה בשדה, בת-שבע מנגנת להם נעימות והבית מלא שירה.
רחל למדה עברית בתקופת שהותה ברחובות. (רחל נהגה ללכת לכל הצגות הבכורה שהיו בת"א. באחת מהם פגשה את פולה בן-גוריון שפנתה אליה ברוסית ושאלה לשלומה. רחל לא ענתה לה כלל כאשר נשאלה לפשר התנהגותה הלא יפה. ענתה: "אשת מנהיג עברי צריכה לדבר עברית במקום פומבי").
גם רחל רוצה להיות חקלאית בארץ-ישראל. כך נראה לה צריך לעבוד את אדמת ארץ-ישראל. היא מגיעה לחיפה שם היא נפגשת שוב עם חנה מייזל, שמנהלת בי"ס לחקלאות בחווה של האגרונום אליהו בלומנפלד על מורדות הכרמל. חנה מייזל מגיע לכינרת ומייסדת את 'חוות הפועלות' אליה מצטרפת רחל. בגלל חולשתה היא רועת אווזים. כך היא יכולה להתבודד בטבע ולספוג אותו לקרבה. דבר זה מוצא את ביטויו לאחר מכן בשיריה. מנהל החווה בסג'רה אליהו קראוזה, מבקש את חנה מייזל לשלוח גם פועלות לסג'רה. בוגרות החווה בכינרת עוברות לעבוד בסג'רה וגם במרחביה. רחל בגלל אישיותה היא התלמידה האהובה עליה וכעבור שנתיים היא מציעה לרחל ללמוד חקלאות באוניברסיטת טולוז, שבצרפת. רחל עוזבת את כינרת שכל כך אהבה ואת חבריה החדשים, א. ד. גורדון, זלמן רובשוב, שמואל דיין, נוח נפתולסקי ואחרים, ונוסעת ללמוד בצרפת. בתקופת לימודיה פורצת מלחמת העולם הראשונה, לאחר גמר הלימודים היא חוזרת לרוסיה לבקר בבית אביה. בתקופה זו היא טיפלה ביתומים ברוסיה ונדבקה במחלת השחפת.
לאחר המלחמה היא חוזרת לארץ, בשנת 1919 באנייה רוסלן. כמובן שהיא פנתה מיד לכינרת. היא מצטרפת לקבוצת "דגניה". היא האגרונום של הקבוצה עובדת ומלמדת את החברים, חקלאות. מחלת גוברת, אבל לחברים לא ברור מהי מחלתה. באביב היה מצבה קשה, החברים מזעיקים אל הקבוצה, רופא מטבריה. שמאבחן את המחלה, "שחפת פתוחה". המחלה מסוכנת אין יודעים כיצד לטפל בה בתקופה זו. לטענת החברים, לא מספיק שהיא תשתמש בכלי אוכל נפרדים, אלא מבקשים ממנה לעזוב את דגניה. רחל עוזבת את אהבת חייה, את עמק הירדן והכינרת. היא עוברת לפתח-תקווה. שם היא מלמדת בבי"ס החקלאי לבנות. עקב מחלתה היא נאלצת לעזוב גם את פ"ת. רחל ינאית בן-צבי, נותנת לה משרה בבית הספר שלה בחווה, שליד ארמון הנציב בירושלים.
אביה מגיע לארץ ואינו יכול לעזור לה מבחינה כלכלית, ורחל צריכה לעבוד היא לא מוכנה לחיות ממתנות. אביה שנשא אישה בשלישית, כבר לא יכול היה לטפל בנכסיו. הוא נפטר בשנת 1924 בגיל 90. הירושה שהשאיר היא לבניו. הבנות קבלו סכום כסף חד-פעמי. ורחל מקבלת קצבה של 5 לירות אנגליות לחודש. מצבה הכלכלי מידרדר והיא נותנת שיעורים פרטיים כדי להתקיים. תמיד בחודשי האביב הייתה המחלה גוברת עליה והיא הייתה נאלצת לשכב בביתה.
בשנת 1925 פונה מר י. יציב מעורכיה הראשיים של עיתון הפועלים "דבר" ומראשי תנועת הפועלים בתל-אביב אל בעל הבית ומבקש ממנו להשכיר לו את עליית הגג. מר לויסון, בעל הבית מנסה להבין לשם מה למר יציב עליית גג? לא יכול היה יציב לענות והוא מבקש סליחה ומסתלק. כעבור כמה ימים, מגיע לארץ משה בילינסון והוא מסדר לה חדר ברחוב בוגרשוב 5 בת"א בבית משפחת לוינסון. החדר הקט הכיל מטת ברזל קטנה כפי שחילקה פעם הסוכנות היהודית לעולים חדשים, שולחן קטן וכסא מרגוע מתנדנד שהיה זז תמיד בעקבות השמש. מר ליפמן לוינסון שהכיר את רחל עוד מתקופתו בקבוצת כינרת, יודע על אהבתה הרבה לכינרת ושותל בחצר עץ דקל שיוכל להזכיר לרחל מבעד לחלון את מראה הכינרת.
בחודש אפריל 1931 חלה הרעה גדולה במצבה הבריאותי והיא מועברת לסנטוריום בגדרה של וולפגאנג פון-וויזל. חבריה מבקרים אותה שם. אך ביום 15.4.1931 היא חשה ברע, הרופא ביחד עם אחות מחישים אותה על עגלה לבית-החולים הדסה בת"א. רחל מבינה שזו נסיעתה האחרונה והיא מבקשת לעצור לרגע ברחובות, היא רוצה להיפרד מידיד נעוריה נקדימון אלטשולר. עשר שנים לא ראתה אותו, אבל אותו היא זוכרת בשעותיה האחרונות. נקדימון שהוא בעל משפחה יוצא אל העגלה שבחוץ. כאשר הוא רואה את האישה השוכבת בעגלה, הוא פורץ בבכי קורע לב. מילתה האחרונה היא "שלום נקדימון", והעגלה זזה לבי"ח. למחרת ביום כ"ט בניסן תרצ"א, נפטרה (16.4.1931). בהתאם לצוואתה שנכתבה בשיר, הובאה לקבורה בבית הקברות של קבוצת כינרת
רחל המשוררת- ערך מתוך האנציקלופדיה ויקיפדיה
מילות השיר "גן נעול"
דף קישורים אודות המשוררת רחל
שירת רחל
התשובה ניתנה על ידי דנה אייזנר מצוות מידעני KOL
[12682] שלח לחבר:
הדפס:
הוסף תגובה:
