(1) האם אדם שיש

(1) האם אדם שיש לו יכורה האם אדם כזה יכול להשקיע את מאמציו גם בלימודי החול למשל באוניברסיטה או בטכניון וללמוד הנדסה או רפואה ותוך כדי ללמוד תורה אבל פחות בגלל הלימודים האקדמאים ,או שהוא חייב להשקיע את כל מאמציו וללמוד כל שנות חייו בישיבה ?למרות שתחומים אלו מעניינים אותו וגם צריך פרנסה?
אנו שואלים שאלה זו מכיוון ששמענו מתלמידי ישיבה אחת שכל אדם באשר הוא חחיב ועדיף שילמד ואילו תלמידי ישיבה אחרת אמרו לנו שאם יהודי מרגיש שהוא מצליח במקצוע מסויים והקב"ה חנן אותו בכך, אז הוא צריך חוץ מלימוד התורה גם לעבוד באותו מקצוע שהרי עם ישראל צריכים רופאים ומהנדסים ועוד אמרו ששכרו שלזה שרופא וגם לומד תורה שכרו של זה לא נופל משכרו של אחד שלומד כל היום תורה סברה זו איננה מובנת שהרי תלמוד תורה כנגד כולם?

(2)שמענו שיש עניין ברמב"ם ששני שליש מהעם במלחמה ילמדו תורה ושליש ילכו להילחם גם אצל דוד המלך היה כך וגם יהושוע.
שאלתנו היא – האם יש דבר כזה?
והאם דבר זה תקף היום?
והאם חלה עלינו החובה לדאוג לזה כלומר שעלינו ללמוד תורה כדי "לאזן" את המצב לשני שליש ושליש אם אכן הדבר נכון?




בס"ד
הקלטות שירים
1. האם מותר להוריד שירים מהאינטרנט, והאם יש הבדל אם זה מתוכנת kzaa (תוכנה משותפת בין אנשים) או מאתר חוקי ומוסדר?
2. האם יש הבדל אם מקליטים לקלטת או צריבה(הקלטה לדיסק) לדיסק cd או לדיסק mp3 ?
3. האם יש הבדל כאשר מקליטים מדיסק מקורי לעצמי (אוסף שירים) לבין לאחרים?
4. האם יש הבדל בין להקליט שיר אחד או יותר או כל הדיסק?
5. האם יש הבדל בין הקלטה מהרדיו או מהטלוויזיה או מהאינטרנט או מהדיסק המקורי?
6. האם כאשר קשה להשיג את השיר \ דיסק בחנויות זה שונה ?
7. האם יש הבדל כשזה שיך ליהודי או לגוי?
8. כאשר כבר הקליטו, או שהשירים מוקלטים על המחשב , האם מותר להשתמש, ואם לא , מה לעשות?
9. האם מותר לשאול ממישהו דיסק או קלטת או להשמיע לרבים(חברים) ?
תפילה

*כידוע משנחרב בית המקדש נסגרו שערי תפילה אבל לא שערי בכיה אם כן כשאני לי בוכה האם תפילתי איננה מתקבלת?
* מה הנני יכול לעשות כדי שאבכה

כדאי שתתיעץ עם רב. אני ממלציה לך לבדוק הקישור הראשון לאתר בשם "מורשת" - moreshet.co.il, שם תמצא מידע רב ומגוון אודות דת ומורשת ישראל. בעמוד הראשי נמצאת רשימה ארוכה של נושאים העוסקים בדת, מורשת והלכה ושמות של רבנים עימם ניתן ליצור קשר on-line.

דרך הקישור השני, תוכל לבקר באתר נוסף מצוין העוסק בלימודי יהדות ורוח, שם האתר "דעת". בעמוד הראשון נמצאת רשימה ארוכה של קישורים בנושאים רבים המחולקים לתתי נושאים. האתר שייך למשרד החינוך - מינהל החינוך הדתי.

דרך הקישור השלישי ניתן להיכנס לאתר של "המשרד לענייני דתות". שם תמצא רשימה של רבנים מסווגים על פי שם וערים/ישובים.

קישור רביעי ואחרון שבו כדאי לך לבקר, יכניס אותך לאתר של "התנועה ליהדות מתקדמת בישראל". גם שם קיימת רשימה של רבנים אשר ניתן ליצור עימם קשר.

1. מומלץ מאוד!! - אתר "מורשת". הכל אודות דת ומסורת, כולל קישורים לאתרים ופורומים בנושא.

2. האתר של "דעת".

3. המשרד לענייני דתות - מאגר רבנים בישראל.

4. התנועה ליהדות מתקדמת בישראל.

התשובה ניתנה על ידי מצוות מידעני KOL

א. אדם צריך למלא את שליחותו בעולם. אם הוא נוטה לכיוון מסוים זו עדות על שליחותו, ובוודאי שהוא חייב לחיות חיי תורה ועבודה, וללכת לפתח את עצמו ואת העולם בתחום שהוא מתאים לו, ובמקביל לקבוע עיתים לתורה, ויותר מכך – להשפיע השפעה ניכרת של התורה על התחום המקצועי בו הוא עוסק. לא ההלכה ולא תפישת העולם הכללית של תורה דגלה כי מוטל על כל אדם ללמוד כל חייו בישיבה, וזו דמותו של עם ישראל. להפך – מכל מקום עולה יפי תלמוד התורה עם דרך הארץ.

ב. אין עניין כזה ברמב"ם, ובוודאי שהדבר לא שייך באופן מציאותי. מדינה חייבת להקצות משאבים כדי שיהיו בה לומדי תורה, אך "שליש" זהו דבר שלא יכול להיות קיים בהלכה שאינה מבססת את דרכיה על ניסים.

ג. יש חובה ללמוד הרבה תורה כדי ל"אזן". ברם, באופן פרדוכסלי יוצא שדווקא לימוד התורה הרב על חשבון הציבור גורם להרחקת הציבור שלא לומד תורה מיהדותו, וראה את עוצמת השנאה שיש כלפי התורה ונושאיה. האחריות לאזן אינה כמותית בלבד, אלא היא חובה למצוא את הדרך לקרב את עם ישראל כולו לתורה, ובדרך שזה נעשה היום – אנו נכשלים.

התשובה ניתנה על ידי מצוות מידעני KOL

אוריאל שלום.

נתקבלה תשובה נוספת לשאלתך מהמומחה ד"ר דוד גרינברג.

שאלתך קשה ומורכבת, והנך מזכיר שתי דעות סותרות שנאמרו לך, ושאלתך היא איזו משתיהן נכונה.
לו אחת בלבד הייתה נכונה הייתה מלאכת התשובה קלה יחסית. אך כששתיהן נכונות המלאכה קשה ביותר ובפרט שמתן תשובה בנושא כה עדין מחייב אחריות גדולה ביותר. לכן העדפתי להציג בפניך תשובתו של גאון עולם שכבר השיב על שאלה זו, הלוא הוא מרן הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד.
ואסכם את תשובתו בקצרה. הוא מחלק את הנושא לשלושה חלקים:
א. האם ההתעסקות הזאת מביאה לקריאת ספרים שיש בהם מינות (אפיקורסות) – אסור...הקריאה בספרי מינות אסורה אפילו במקום פיקוח נפש וכל שכן שלא הותרה בשביל רווח או הפסד ממון.
ב. אם אין צריך לקרוא בספרי מינות, אלא שצריך להתלמד בגימנסיות ואוניברסיטאות בין ילדי נכרים, ורואה אדם בבנו ובתו שזה מביא להם להתחבר לנכרים ולדרכיהם – עוברים בלא תעשה.. והתורה עצמה ציותה להתרחק ולהבדל מהם בכל מיני ריחוק".
נראה להוסיף על דבריו מדברי הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו' הלכה א': "דרך ברייתו (טבעו) של אדם, להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו – לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד – כדי שילמד ממעשיהם.. ואומר בתהלים: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים" מהתוספת מבואר שיש להיזהר מכל חברה שלילית ולא רק מנכרים.
ג. אם הלימוד אינו מביא לקריאה בספרי מינות ולהתחבר לנכרים (או חברה שלילית), ולומד חכמה חיצונית לשם אומנות כדי להתפרנס ממנה, אין שום איסור בזה. ולימוד אומנות כדי להתפרנס – היא מצווה. וחייב אדם ללמד את בנו אומנות. (וכאן מחלק רבינו בין סוגי אדם): אלא שזהו לכלל העולם, אבל אם רואה אדם בבנו שנפשו חשקה בתורה, והוא מוכשר להיות גדול בתורה, בזה אמר רב נהוראי: "מניח אני כל אומנו שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה". ולא חלק ר' נהוראי על זה שחייב אדם ללמד בנו אומנות, ואי אפשר לומר בדעת ר' נהוראי ששום אדם לא יתעסק באומנות רק בתורה לבדה, כי הוא דבר שאי אפשר לפני ביאת המשיח".
ד. "היכן שאין צריך ללומדה בתורת אומנות, אלא שרוצה להשתעשע בה, יש מקום לאסור משום ביטול תורה".
רבנו מאריך בתשובה זו והיא נמצאת ב"קובץ שעורים" ח"ב סימן מ"ז.

בנוגע לשאלתך:"הרי ת"ת כנגד כולם"? אשיב מדברי הגמרא בברכות ל"ה ע"ב": תנו רבנן: "ואספת דגנך" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א), יכול דברים ככתבן? (כלומר, הייתי חושב על פי המקרא ביהושע לקבל הדברים באופן מילולי, זה מבטא את "ת"ת כנגד כולם" באופן קיצוני ביותר). תלמוד לומר: "ואספת דגנך" הנהג בהן מנהג דרך ארץ. כלומר הכתוב מלמדנו שיש להקדיש זמן לענייני חול, ומה שכתוב "לא ימוש" הוא שם מושאל לשקידה בעת הפנאי. (עיין חומש "תורה תמימה" דברים יא,יד) כלומר לא נבראנו כמלאכים, והתכנית האלוקית כללה גם מערכת של צרכים טבעיים, וכשם שזה כולל אכילה זה וודאי כולל גם רפואה ושאר צרכים. אולם מה שמעבר לזה, יש להקדיש ללימוד תורה. אמנם התלמוד שם מביא דעה שניה קיצונית יותר והיא דעת ר' שמעון בר יוחאי. אולם במסקנה קובע אביי: "הרבה עשו כר' ישמעאל ועלתה בידם, כר' שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם". רגילים לפרש את דברי אביי כך: "הרבה" הם הרבים, נהגו כר' ישמעאל, בדרך הטבעית "ועלתה בידם" כלומר הצליחו. ואילו "הרבה" ניסו לנהוג בדרכו של רשב"י, "לא עלתה בידם" - לא הצליחו, כי דרכו מתאימה רק ליחידי סגולה.
אם תרצה שתי הגישות של ר' ישמעאל ורשב"י , זהות לדברי מרן ר' אלחנן וסרמן הי"ד (שבסעיף ב') שהבחין בין לומדי אומנות ללומדי תורה בלבד. יחד עם זאת ענינו לשאלת "ת"ת כנגד כולם".
שאלתך (בסעיף 2) ששאלת על חלוקת העם לשני שליש לתורה ושליש למלחמה. ברמב"ם בהלכות מלכים הדן בדיני מלחמה מקומה של חלוקה זו לו היתה נכונה. אולם אין שם זכר להנהגה זו. גם לא אצל דוד וגם לא אצל יהושע.
אצל דוד מצינו כתוב במלחמתו בבני עמון: "וישלח דוד את יואב ואת עבדיו עמו ואת כל ישראל" (שמ"ב יח א). ואולי הטעות של ה"שליש" נובעת מהכתוב: "וישלח דוד את העם, השלישית ביד יואב, והשלישית ביד אבישי בן צרויה אחי יואב, והשלישית ביד אתי הגתי.. ויצו המלך את יואב ואת אבישי ואת איתי לאמר: "לאט לי לנער לאבשלום" (שמ"ב יא, ב-ה) כל שלושת השלישים השתתפו במלחמה נגד אבשלום. על כן צווה את שלושת המפקדים שייזהרו מלהמית את אבשלום. ואילו נעדר אחד או שניים מהם מלהשתתף במלחמה, לא היה צורך להזהיר את כולם אודות אבשלום. גם בספר יהושוע לא מצינו דבר כזה = אדרבא! על מלחמת מצוה נאמר שכולם יוצאים לקרב אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה (סוטה ע"ד ע"ב).
היה מקרה נוסף בצקלג שנשבו הנשים ודוד ואנשיו הצילום. כאשר ירדו למלחמה היו שש מאות איש. אולם בקרב עצמו השתתפו רק ארבע מאות, היינו שני שליש, כי המאתיים הנותרים פיגרו בדרך. החלוקה הפוכה ממה שכתבת. וגם לא מטעמי לימוד נשארו אלא בגלל שפיגרו.
אמנם במקום אחד מצינו לפי המדרש (ילק"ש מטות ד"ה אלף למטה) חלוקה משולשת, שוב לא ביחס שהזכרת. במלחמת מדיין (בפרשת מטות) נזכר בטוי "אלף למטה" שלוש פעמים. על כן לפי דעה אחת היו שלושת אלפים מכל שבט שנשלחו למלחמה. והמדרש מציין שנים עשר אלף חלוצי צבא, שנים עשר אלף משמרים כליהם (בדומה למסופר אצל דוד) ושנים עשר אלף לתפילה. כלומר על כל חייל לוחם היה מתפלל אחד.
לסיכום: הסיפור הזה של השלישים בטעות יסודה.

2. לגבי שאלתך בנוגע להעתקות - הפרטים מורכבים מאד. כללית ניתן לומר שהפוסקים הגדולים מחמירים בהעתקות, כל עוד הבעלים מקפידים, ורואים בכך משום גזל, אולם הואיל והפרטים מרובים ולפעמים הדעות חלוקות אפנה אותך לספר מיוחד בשם: "זכויות יוצרים" שנכתב על ידי הרב הדיין יעקב אברהם כהן, הוצאת ב. שם תמצא את מבוקשך עד לפרטי פרטים.

3. לגבי שאלתך אודות תפילה מתוך בכיה. אמנם כן התלמוד אומר: "אמר רבי אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה... ואע"פ ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו" (ברכות לב ב) יושם לב שנעילת שערי תפילה קשורה בחורבן בין המקדש. ולמה? ישנו מדרש תנחומא (וירא), שגדולה תפילה מכל הקרבנות. ואם כעת בזמן החורבן הייתה התפילה מתקבלת יותר מהקורבנות, האדם לא היה מצטער על החורבן. לכן ננעלו שערי התפילה כדי שיבכה על החורבן. וכשעושה כן בעצם תפילתו מתקבלת.

מופיע בספר "מעשה רב" הכולל את מנהגי הגאון מוילנא זצ"ל, שהגאון אומר: "אין לבכות בר"ה כאמור בספר נחמיה (ח ט): "אל תבכו". אולם הוסיף שגם בר"ה אם הבכי יבוא בתפילה באופן ספונטאני – מותר. הגר"א ציין מקור מחנה אם שמואל, שנאמר אצלה "ובכה תבכה". כנראה התכוון למאמר התלמודי שבר"ה נפקדה חנה שיהיה לה בן. ולמה התיר זאת? משום שבאר את הכתוב אצל אסתר המלכה: "ותבכה ותתחנן" (ז ד') בתפילה צריך כוונת הלב, ועיקר הכוונה הוא בדמע. ואם תפילה בלא דמע, נחשבת לתפילה ללא כוונה, אזי ניתן להוסיף את המאמר הידוע: "תפילה בלא כוונה – כגוף בלי נשמה".
הדרך להתעורר לבכי הוא ע"י התבוננות בדברים הגורמים צער ועצבות. לדוגמא קרובים או ידידים טובים שעברו מן העולם או סובלים ח"ו ממחלות קשות. אפשר גם לבקר בבית העלמין או בבית חולים ובפרט אצל ילדים מסכנים שסובלים. יש לגאון האדיר מרן ר' עקיבא אייגר זצ"ל שיר מוסר שאצטט חלקים ממנו:
אתה בן אדם צידה הכינה לך, טרם ישקע השמש ויחשיך, בטרם יכבה נרך... אל עפר תשוב ועפר אתה בחייך... ולמקום אופל וחושך יוליכוך, ועד הקבר ילווך... טוב מותך מחיים יאמרו יורשך, ברוך שהגיענו לסוף ימיך. ילדי ביתך ישכחוך, יום לשנה יזכרו את שמך... למה לא תזכור יום אשר לבנים ילבישוך, ושחורים יכסוך... מכל העמל שעמלת בחייך – נר יהיה דלוק על ראשך... ולבור תחתיות ישכיבוך... צידה תהיה ורימה במותך... קרוביך ואוהביך ישובו לביתם ואתה תשאר שם לבדך וכו'.

התשובה ניתנה על ידי מומחה KOL ד"ר הרב דוד גרינברגר

---