ברצוני לדעת האם ייתכן
ברצוני לדעת האם ייתכן שאי פעם נגיע למצב שבו הידע שלנו בתחומי מדע שונים יהיה כה רב, עד כדי כך שלא יהיה עוד מה לחקור או לגלות? למשל, בתחום הכימיה, יכול להיות מצב שבו נמצה את כל הידע בנושא ולא יהיה אפשר לגלות עד תגליות או ליצור פריצות דרך?
שאלה זו טומנת בחובה פרדוקס: כיצד נוכל לדעת שאין עוד ידע שגילינו?! הרי אנו חוקרים על מנת לגלות דברים, לרכוש ידע שטרם היה בידיינו, ללמוד על תופעות חדשות, וכיצד נוכל לדעת שאין עוד ידע שאנו איננו יודעים עדיין?
המדע מבוסס על תהליך של העלאת השערות, לאחר מכן ביצוע ניסויים שיאשררו את הטענה או יפריכו אותה, ולאחר מכן על הטענה שאושררה לא לסתור תופעות קיימות ולהתיישב עם חוקי הטבע. ברגע שטענה הועלתה, "הוכחה" בניסוי אבל לאחר מכן לא עמדה במבחן המציאות קרי, לא התשייבה עם חוקי טבע או עם תופעות מוכרות אחרות אנו פוסלים אותה, שוב מעלים השערות חדשות וחוזר חלילה....
תמיד נוכל להעלות השערות חדשות ולנסות להוכיח אותן ולכן אף פעם לא נוכל לדעת האם כבר הוכחנו את כל הטענות, ולכן התשובה לשאלתך היא שלילית.
באופן תיאורטי נכון שניתן להגיע למצב כזה, אם אנו מתייחסים לכל הידע שיש בעולם כמין סל גדול של ידיעות וכל פעם עם חלוף השנים אנו מגלים עוד ועוד ידיעות עד אשר נגלה את כל הידיעות שיש בסל ולא יהיה לנו עוד מה לגלות. אך, בפועל, לא ניתן להתייחס לכל הידיעות בעולם כך ולמספר אותן מכיוון שהעולם עצמו הוא מעיין מרקחת עצומה של חומרים, דינאמית שכל הזמן מתרחשים בה תהליכים ולכן לא ניתן לספור את הכמות הידע שנותר לנו עוד לגלות. כיצד גם נוכל לדעת כמה ידיעות יש בסל הזה ונידע שגילינו כבר את כל הידיעות שיש בו?
להלן סיפור נחמד הממחיש את ההבדל בין גישה תיאורטית לגישה מעשית. סיפור זה ימחיש לך מדוע לא תמיד מה שצריך להתרחש באופן תיאורטי עומד במבחן המציאות:
פרש במרוץ סוסים מתקרב לקו הסיום ומגיע ראשון. מבחינה עובדתית נניח שעוד שתי שניות הוא יגיע לקו הסיום אך תמיד נוכל לאמר שלאחר שחלפה לה שנייה יש לו עוד שנייה עד לסיום התחרות, ולאחר מחצית מהזמן תישאר לו עוד חצי שנייה לסיום התחרות ולאחר מחצית נוספת של הזמן תישאר לו עוד רבע שנייה לסיום וכך עד אין סוף כי הרי כל קטע של זמן באופן תיאורטי ניתן לחלק לשני קטעי זמן נפרדים, אך תיאוריה זו לא מתיישבת עם מבחן המציאות לפיו בפועל הפרש אחרי שתי שניות באמת הגיע לקו הסיום.
על אותו עקרון מתבסס הסיפור שתמיד ניתן, באופן תיאורטי לחלק כל פרוסת עוגה לשני חלקים שווים, אך בסופו של דבר לאחר המון חיתוכים לא נראה עוד עוגה אלא את החלקיק הקטן ביותר (חלק בתוך האטום) שהוא בעצם אבן הבניין של כל מה שיש בייקום שלנו.
התשובה ניתנה על ידי רעות שפיגלמן מצוות מידעני KOL
[15945]     שלח לחבר:

    הדפס:

הוסף תגובה: