צוות kol שלום,
שמי שחף,
צוות kol שלום,
שמי שחף, ואני תלמיד מחטה"ב ע"ש בן גוריון בעמק חפר. אני בכתה ח'.
ברצוני לבקש שוב מידע אודות הרכב המסטיק ותכונותיו.
יתכן ולא התייחסתם אל הודעתי הראשונה, לכן אני פונה בשנית.
תודה מראש, שחף אטדגי.
איך מכינים מסטיק?
הקנייה: עלית רוכשת את גומי הבסיס, שהוא למעשה שרף שנאסף ומגיע
בגושים גדולים או בגרגרים
ההתכה: הגומי מוכנס לדוודים ענקיים, שבתוכם הוא מותך ומעורבב עם
סוכר או תחליפי סוכר, גלוקוזה וחומרי טעם וריח. חומרים אלה קובעים
את טעמו, מתיקותו וצמיגותו של המסטיק. התערובת יוצאת מן המכונה
בצורת חבל ארוך
החיתוך: מכונה מיוחדת חותכת את המסטיק הארוך למסטיקים קטנים.
תהליך ייצורו של המסטיק נמשך יומיים עד שהוא מגיע לצורתו ולטעמו
הסופיים
האריזה: מכונה מיוחדת אורזת כל מסטיק בנפרד ללא מגע יד אדם
לכל מסטיק - אריזה מיוחדת שלו.
זו עובדה אנשים אוהבים מסטיקים. כבר אלפי שנים בני האדם מכל העולם מתרבויות שונות ועם הרגלי אכילה שונים, לועסים ונהנים. בזמנים קדומים היה המסטיק עשוי משרף של עצים מסוימים או ממיני עשבים מתוקים, עלים, גרגרים ודונג.
מסטיק שגדל על עצים
היוונים בתקופה הקדומה נהגו ללעוס מסטיק גומי וקראו לו בשפתם .Mas-tee-ka היה זה שרף שהופק מגזעי עצי המסטיק הגדלים באיזור יוון וטורקיה. הנשים היווניות נהגו להשתמש בשרף כדי לנקות את שיניהן. גם באמריקה הקדומה נהגו האינדיאנים לאסוף את השרף מגזעי העצים המחטניים לאחר כריתתם, וליהנות מלעיסתו. האינדיאנים אף נהגו לסחור בגושי שרף בשווקים כבר בתחילת 1800. המסטיק המודרני הומצא בשנת 1860, עם גילויו של שרף מיוחד לייצור מסטיקים, הופק מסטיק מעצי ספודילה שצמחו ביערות הגשם הטרופיים במרכז אמריקה. עץ הספודילה גדל בעיקר במקסיקו ובגואטמלה ולשרף המופק מימנו היו סגולות מיוחדות: הוא היה חלקלק, נטול גושים, גמיש קפיצי, והכי חשוב: הוא שמר על טעמו במשך זמן ממושך. יתרונות מצוינים שלא היו לאף מסטיק אחר. עם המהפכה התעשייתית, כאשר שיטות הייצור השתכללו, האריזות שופרו ואמצעי השיווק הפכו לזמינים, הפך המסטיק הקטן למוצר לעוס, אהוב ופופולרי בכל העולם. ומאז ועד היום מכינים מאותו שרף עצים, בתוספת סוכר או תחליף סוכר, גלוקוזה וחומרי טעם את הבזוקה ואת מסטיק Must.
על הטעם, הריח והמסטיק
ללעיסת מסטיק יש המון יתרונות: הלעיסה מפיגה טעם או ריח רע מהפה ומרעננת אותו. המסטיק גם מונע עששת, ועוד דבר חשוב: מתברר שבמצבי עייפות, או בשעת נהיגה, הלעיסה עוזרת להישאר עירניים. לאלה המנסים להיגמל מסיגריות, המסטיק הוא גם תחליף לעישון. לאלה שמנסים לעשות דיאטה, המסטיק הוא פתרון אידיאלי ולא משמין.
ההסטוריה של הלעיסה:
מסטיק הוא דבר מוזר. מעין אוכל-לא-אוכל עם הסטוריה ארוכה. מגוון של תרבויות, מיוון העתיקה, דרך צפון אמריקה ועד מקסיקו, לעסו משהו. בדרך כלל שרף של עץ או שיח (מסטיקה באזורנו, ברוש בצפון אמריקה וצ''יקל ביוקטן) שאנשים אספו ולעסו כי הם רצו לחזור לינקות, והיה להם משעמם בפה. האינדיאנים של צפון אמריקה לעסו כ-95 חומרים שונים מלבד שרף של ברושים, אשוחים ומחטניים אחרים.
האמריקנים, לועסי המסטיק הגדולים בעולם, הגיעו למצב שבו הם לעסו שרף עצים עם פראפין. אני מניח שזה יותר טוב מללעוס טבק (ולירוק אותו אחר כך בכל פינת רחוב אפשרית), אבל זה עדיין לא בדיוק זה. למרות שזה לא היה טעים במיוחד, יצרני המסטיק לא חיפשו תחליף. האנשים שילמו בשביל הפרפין, וזה הספיק להם. האגדה אומרת שתעשיין בשם אדמס היה הראשון שהבין שגומי (במקרה הזה צ''יקל - שרף של עץ ספודייה שגדל במקסיקו) הוא הדבר החם הבא.
והוא אכן צדק. עד מהרה התפתחה במקסיקו תעשייה שלמה של ניצול יערות וילידים. למרות שאדמס - שהפך להיות היצרן של הצ''יקלטס - היה זה שהכניס את הצ''יקל לשימוש, הרי שריגלי (אותו ריגלי מהמסטיק של ימינו) הוא זה שהפך ליצרן ולצרכן הגדול ביותר של חומר גלם ליצור המסטיק.
ריגלי היה בראש ובראשונה איש שיווק מדהים. בתחילה הוא מכר סבון, ונתן לכל קונה חפיסת מתנה של סודה לשתיה. אחר כך הוא גילה שיש יותר דרישה וכסף בסודה לשתיה, והתחיל למכור אותה עם מסטיק בתור "מתנה". כמובן שמהר מאוד הוא מצא שהמסטיק מוכר יותר, ועבר למכור ולייצר מסטיקים.
בשלהי מלחמת הקסְטות ביוקטן שבמקסיקו - מלחמות בין בני מאיה ללבנים - היו לריגלי קשרים מפוקפקים למדי עם חבורת מורדים / לוחמי חופש בשם "הצלב המדבֵּר" בהנהגתו של "גנרל" מאי. קשרים בין נשק, כסף ו...מסטיק. עד שהגיעו מאי וריגלי להסדר בינהם, ריגלי היה שולח צ''יקלרוס - חולבי צ''יקל - ליערות של יוקטן, והמורדים היו מעלימים או מחזירים אותם בחלקים. בשלב מסוים אותו "גנרל" מאי הבין שצ''יקלרו שלם, חי, בועט ועובד שווה יותר מחלקיו, והעניינים חזרו למסלולם. בשנים בהן המורדים קיבלו כסף, קנו רובים, נלחמו בממשלה ונתנו לחלוב צ''יקל בשקט, ריגלי ייצר ומכר 280 מיליון חתיכות מסטיק בשבוע.
המלחמה עושה טוב לגומי
מלחמת העולם השניה הביאה פריחה רבה לכלכלת הצ''יקל של מקסיקו, שנהנתה מאוד מזה שהמסטיק היה חלק מההקצבה הסטנדרטית לחיילי ארצות הברית. מספר מדהים של 150 מיליארד פיסות מסטיק נשלחו מארצות הברית לחייליה. תוך כדי המלחמה, המקסיקנים אפילו שלחו משלחת מיוחדת לוושינגטון, לדון בתרומתה של מקסיקו למאמץ המלחמתי של בת הברית מצפון. היום, אגב, מסטיק כבר לא מיוצר מצ''יקל, אלא בעיקר מבסיסים סינתטיים, עם מעט חומר טבעי, בתוספת מרככים, משמרים, תוספי טעם ותוספי ריח במיטב המסורת הפוסט מודרניסטית.
בלונים: בכלל מסיפור אחר
את מסטיק הבלונים - ה"בבל גם", להבדיל מגומי הלעיסה - המציא איש יקר בשם וולטר דימר. וולטר היה מנהל חשבונות, שעבד במפעל למסטיקים. בעל הבית המציא שנים קודם לכן מסטיק רך, שניתן היה לנפח ממנו בלונים, אבל הוא היה נדבק לכל דבר. דימר, שידע שהמפעל בצרות, ומקום העבודה שלו לא מובטח, החליט לנסות ולהציל את המצב. לאורך כל 1928, הוא שיחק בהרבה תרכובות, וללא שום השכלה בכימיה, מצא את הנוסחה בסופו של דבר. זה לא הפך אותו לעשיר גדול (הזכויות על ההמצאה היו של המעסיק), אבל קידם אותו למשרת סגן נשיא. בהתחלה הוא היה אחראי לאמן את אנשי המכירות וללמד אותם לעשות בלונים, ואחר כך היה ממונה על הרחבת המפעל, ובמיוחד על חיפוש מפעלי מסטיק שעמדו למכירה. אגב, הסיבה לכך שמסטיק בלונים הוא ורוד היא פשוטה: זה צבע המאכל היחיד שהיה לדימר לצורך הניסויים שלו. המסטיק המפורסם ביותר בז''אנר הבלונים היה ונשאר כמובן הבזוקה, על שלל כרטיסי הספורטאים שלו ועטיפות הקומיקס המפורסמות. בזוקה הופיע רק אחרי מלחמת העולם השניה, והוא מפורסם לא פחות מריגלי.
לצד הסיבות האמיתיות - רצון לחזור לינקות, לחלוח הפה ומניעת הרגשת צמאון - תמיד היו לאנשים תרוצים למה הם לועסים מסטיק. הוא "מאמן שרירי לסת", "מוריד (או מעלה?) חומציות / בסיסיות", "משפר טעם וריח פה" ואפילו טוב לניקוי השיניים. האמת היא שהוא לא ממש מנקה את השיניים, ובטח שלא מלבין אותן. לעיסת מסטיק אפילו עלולה לגרום נזק. אם תעלו את העניין בפניו, רופא השיניים שלי מאוד יקפיד לספר לכם שמסטיק גורם ל- TMP, שהם ראשי תיבות של איזה כאב לסתות איום ונורא.
לאתרים מתאימים:
http://www.elite.co.il/
התשובה ניתנה על ידי רינת אפרים מצוות מידעני KOL
איך מכינים מסטיק?
הקנייה: עלית רוכשת את גומי הבסיס, שהוא למעשה שרף שנאסף ומגיע
בגושים גדולים או בגרגרים
ההתכה: הגומי מוכנס לדוודים ענקיים, שבתוכם הוא מותך ומעורבב עם
סוכר או תחליפי סוכר, גלוקוזה וחומרי טעם וריח. חומרים אלה קובעים
את טעמו, מתיקותו וצמיגותו של המסטיק. התערובת יוצאת מן המכונה
בצורת חבל ארוך
החיתוך: מכונה מיוחדת חותכת את המסטיק הארוך למסטיקים קטנים.
תהליך ייצורו של המסטיק נמשך יומיים עד שהוא מגיע לצורתו ולטעמו
הסופיים
האריזה: מכונה מיוחדת אורזת כל מסטיק בנפרד ללא מגע יד אדם
לכל מסטיק - אריזה מיוחדת שלו.
זו עובדה אנשים אוהבים מסטיקים. כבר אלפי שנים בני האדם מכל העולם מתרבויות שונות ועם הרגלי אכילה שונים, לועסים ונהנים. בזמנים קדומים היה המסטיק עשוי משרף של עצים מסוימים או ממיני עשבים מתוקים, עלים, גרגרים ודונג.
מסטיק שגדל על עצים
היוונים בתקופה הקדומה נהגו ללעוס מסטיק גומי וקראו לו בשפתם .Mas-tee-ka היה זה שרף שהופק מגזעי עצי המסטיק הגדלים באיזור יוון וטורקיה. הנשים היווניות נהגו להשתמש בשרף כדי לנקות את שיניהן. גם באמריקה הקדומה נהגו האינדיאנים לאסוף את השרף מגזעי העצים המחטניים לאחר כריתתם, וליהנות מלעיסתו. האינדיאנים אף נהגו לסחור בגושי שרף בשווקים כבר בתחילת 1800. המסטיק המודרני הומצא בשנת 1860, עם גילויו של שרף מיוחד לייצור מסטיקים, הופק מסטיק מעצי ספודילה שצמחו ביערות הגשם הטרופיים במרכז אמריקה. עץ הספודילה גדל בעיקר במקסיקו ובגואטמלה ולשרף המופק מימנו היו סגולות מיוחדות: הוא היה חלקלק, נטול גושים, גמיש קפיצי, והכי חשוב: הוא שמר על טעמו במשך זמן ממושך. יתרונות מצוינים שלא היו לאף מסטיק אחר. עם המהפכה התעשייתית, כאשר שיטות הייצור השתכללו, האריזות שופרו ואמצעי השיווק הפכו לזמינים, הפך המסטיק הקטן למוצר לעוס, אהוב ופופולרי בכל העולם. ומאז ועד היום מכינים מאותו שרף עצים, בתוספת סוכר או תחליף סוכר, גלוקוזה וחומרי טעם את הבזוקה ואת מסטיק Must.
על הטעם, הריח והמסטיק
ללעיסת מסטיק יש המון יתרונות: הלעיסה מפיגה טעם או ריח רע מהפה ומרעננת אותו. המסטיק גם מונע עששת, ועוד דבר חשוב: מתברר שבמצבי עייפות, או בשעת נהיגה, הלעיסה עוזרת להישאר עירניים. לאלה המנסים להיגמל מסיגריות, המסטיק הוא גם תחליף לעישון. לאלה שמנסים לעשות דיאטה, המסטיק הוא פתרון אידיאלי ולא משמין.
ההסטוריה של הלעיסה:
מסטיק הוא דבר מוזר. מעין אוכל-לא-אוכל עם הסטוריה ארוכה. מגוון של תרבויות, מיוון העתיקה, דרך צפון אמריקה ועד מקסיקו, לעסו משהו. בדרך כלל שרף של עץ או שיח (מסטיקה באזורנו, ברוש בצפון אמריקה וצ''''יקל ביוקטן) שאנשים אספו ולעסו כי הם רצו לחזור לינקות, והיה להם משעמם בפה. האינדיאנים של צפון אמריקה לעסו כ-95 חומרים שונים מלבד שרף של ברושים, אשוחים ומחטניים אחרים.
האמריקנים, לועסי המסטיק הגדולים בעולם, הגיעו למצב שבו הם לעסו שרף עצים עם פראפין. אני מניח שזה יותר טוב מללעוס טבק (ולירוק אותו אחר כך בכל פינת רחוב אפשרית), אבל זה עדיין לא בדיוק זה. למרות שזה לא היה טעים במיוחד, יצרני המסטיק לא חיפשו תחליף. האנשים שילמו בשביל הפרפין, וזה הספיק להם. האגדה אומרת שתעשיין בשם אדמס היה הראשון שהבין שגומי (במקרה הזה צ''''יקל - שרף של עץ ספודייה שגדל במקסיקו) הוא הדבר החם הבא.
והוא אכן צדק. עד מהרה התפתחה במקסיקו תעשייה שלמה של ניצול יערות וילידים. למרות שאדמס - שהפך להיות היצרן של הצ''''יקלטס - היה זה שהכניס את הצ''''יקל לשימוש, הרי שריגלי (אותו ריגלי מהמסטיק של ימינו) הוא זה שהפך ליצרן ולצרכן הגדול ביותר של חומר גלם ליצור המסטיק.
ריגלי היה בראש ובראשונה איש שיווק מדהים. בתחילה הוא מכר סבון, ונתן לכל קונה חפיסת מתנה של סודה לשתיה. אחר כך הוא גילה שיש יותר דרישה וכסף בסודה לשתיה, והתחיל למכור אותה עם מסטיק בתור "מתנה". כמובן שמהר מאוד הוא מצא שהמסטיק מוכר יותר, ועבר למכור ולייצר מסטיקים.
בשלהי מלחמת הקסְטות ביוקטן שבמקסיקו - מלחמות בין בני מאיה ללבנים - היו לריגלי קשרים מפוקפקים למדי עם חבורת מורדים / לוחמי חופש בשם "הצלב המדבֵּר" בהנהגתו של "גנרל" מאי. קשרים בין נשק, כסף ו...מסטיק. עד שהגיעו מאי וריגלי להסדר בינהם, ריגלי היה שולח צ''''יקלרוס - חולבי צ''''יקל - ליערות של יוקטן, והמורדים היו מעלימים או מחזירים אותם בחלקים. בשלב מסוים אותו "גנרל" מאי הבין שצ''''יקלרו שלם, חי, בועט ועובד שווה יותר מחלקיו, והעניינים חזרו למסלולם. בשנים בהן המורדים קיבלו כסף, קנו רובים, נלחמו בממשלה ונתנו לחלוב צ''''יקל בשקט, ריגלי ייצר ומכר 280 מיליון חתיכות מסטיק בשבוע.
המלחמה עושה טוב לגומי
מלחמת העולם השניה הביאה פריחה רבה לכלכלת הצ''''יקל של מקסיקו, שנהנתה מאוד מזה שהמסטיק היה חלק מההקצבה הסטנדרטית לחיילי ארצות הברית. מספר מדהים של 150 מיליארד פיסות מסטיק נשלחו מארצות הברית לחייליה. תוך כדי המלחמה, המקסיקנים אפילו שלחו משלחת מיוחדת לוושינגטון, לדון בתרומתה של מקסיקו למאמץ המלחמתי של בת הברית מצפון. היום, אגב, מסטיק כבר לא מיוצר מצ''''יקל, אלא בעיקר מבסיסים סינתטיים, עם מעט חומר טבעי, בתוספת מרככים, משמרים, תוספי טעם ותוספי ריח במיטב המסורת הפוסט מודרניסטית.
בלונים: בכלל מסיפור אחר
את מסטיק הבלונים - ה"בבל גם", להבדיל מגומי הלעיסה - המציא איש יקר בשם וולטר דימר. וולטר היה מנהל חשבונות, שעבד במפעל למסטיקים. בעל הבית המציא שנים קודם לכן מסטיק רך, שניתן היה לנפח ממנו בלונים, אבל הוא היה נדבק לכל דבר. דימר, שידע שהמפעל בצרות, ומקום העבודה שלו לא מובטח, החליט לנסות ולהציל את המצב. לאורך כל 1928, הוא שיחק בהרבה תרכובות, וללא שום השכלה בכימיה, מצא את הנוסחה בסופו של דבר. זה לא הפך אותו לעשיר גדול (הזכויות על ההמצאה היו של המעסיק), אבל קידם אותו למשרת סגן נשיא. בהתחלה הוא היה אחראי לאמן את אנשי המכירות וללמד אותם לעשות בלונים, ואחר כך היה ממונה על הרחבת המפעל, ובמיוחד על חיפוש מפעלי מסטיק שעמדו למכירה. אגב, הסיבה לכך שמסטיק בלונים הוא ורוד היא פשוטה: זה צבע המאכל היחיד שהיה לדימר לצורך הניסויים שלו. המסטיק המפורסם ביותר בז''''אנר הבלונים היה ונשאר כמובן הבזוקה, על שלל כרטיסי הספורטאים שלו ועטיפות הקומיקס המפורסמות. בזוקה הופיע רק אחרי מלחמת העולם השניה, והוא מפורסם לא פחות מריגלי.
לצד הסיבות האמיתיות - רצון לחזור לינקות, לחלוח הפה ומניעת הרגשת צמאון - תמיד היו לאנשים תרוצים למה הם לועסים מסטיק. הוא "מאמן שרירי לסת", "מוריד (או מעלה?) חומציות / בסיסיות", "משפר טעם וריח פה" ואפילו טוב לניקוי השיניים. האמת היא שהוא לא ממש מנקה את השיניים, ובטח שלא מלבין אותן. לעיסת מסטיק אפילו עלולה לגרום נזק. אם תעלו את העניין בפניו, רופא השיניים שלי מאוד יקפיד לספר לכם שמסטיק גורם ל- TMP, שהם ראשי תיבות של איזה כאב לסתות איום ונורא.
לאתרים מתאימים:
http://www.elite.co.il/
התשובה ניתנה על ידי רינת אפרים מצוות מידעני KOL
[14272] שלח לחבר:
הדפס:
הוסף תגובה:
