שלום שוב !
הייתי רוצה
שלום שוב !
הייתי רוצה לדעת מה תפקידה של המדינה לפי אריסטו ומהי הדרך שהוא מציע כדי ליישם את עקרון הצדק במדינה שהוא מציע
בעיני אריסטו היחידה המינימאלית שמספיקה לעצמה היא המדינה שמורכבת מכמה כפרים. ç שאם מסתכלים על הפרטים, אנו אובייקטים שאינם מספיקים לעצמנו, כי כדי לממש את הפוטנ'' שלנו ולצאת מהכוח אל הפועל, אנו נזקקים לגורמים אחרים בנוסף לנו, כדי שיעזרו לנו.
אוטרקיה -היחידה שמספיקה לעצמה היא התכלית של כל הפרטים שאינם מספיקים לעצמם. במובן זה, המדינה היא התכלית של כל הפרטים.
המדינה נבנית על הדברים הטבעיים, והאדם הוא בע"ח מדיני ע"פ הטבע (חיה פוליטית).
מי שאין לו מדינה עפ"י הטבע, מי שלא חי בתוך מסגרת של התקבצות של הרבה פרטים ביחד, הוא לא אדם. (יתכנו תאונות של אדם על אי בודד).
אל, שהוא היצור הנעלה ביותר, ובגלל שהוא נעלה ביותר, הוא מספיק לעצמו. אין מה שהוא לא יכול לספק לעצמו.האל הוא תמיד בפועל. הוא אף פעם לא בכוח.
מתפיסתו זה הטענה שהמדינה היא המרכז לפי הטבע.
זו תפישה אנטי-אינדיבידואליסטית (כמו קומוניזם).
אם הפרט לא מספיק לעצמו, ומתוך כך המדינה קודמת לפרט (קדימות לוגית).
היא תנאי לקיום הפרט, ולא להיפך. המובן הזה המדינה היא היחידה הקטנה ביותר כי הי מספיקה לעצמה.
עקרון הצדק
הצדק מתממש הן במישור הפרטי והן במישור הציבורי.
כל אדם צריך לעסוק בתחום המקצועי והטבעי שלו וכך תתממש המדינה הצודקת.
היות ואדם לא יכול לספק לעצמו את כל הצרכים הבסיסיים, הוא נאלץ להסתייע באנשים אחרים וכך מתפתחת קשת של מקצועות, יש גם צורך במנהיגים שיפקחו על כולם.
אותו צדק קיים בפרט ובמדינה, וזאת משום שקיימת אבסולוטית אחת ובשל תפיסת הקולקטיב בפוליס.
אריסטו
שיטה אמפירית אינדוקטיבית:
בניגוד לאפלטון שעוסק באידיאות, עוסק אריסטו במציאות. לטעמו יש לבנות מדינה בעלת זיקה למציאות.
דרך חשיבה אינדוקטיבית (הסקה מהפרט אל הכלל) לעומת דרכו הדדוקטיבית של אפלטון, המבוססת על קביעת אכסיומה כללית והסקת הפרטים ממנה.
אריסטו רואה במדינה שותפות עליונה אך היא מורכבת משותפויות אחרות. שיוך למדינה אינו מבטל את שאר השותפויות.
מחויבות למדינה דורשת קודם כל מחויבות למשפחה.
תפיסה פוליטית
גם משטר צריך לפעול לפי שביל הזהב. (משטר מתון).
המשטר העדיף לפי אריסטו הוא דמוק'' מרוסנת. משטר מעורב בו מעמד הביניים הוא הדומיננטי.
למעמד זה אין לו תחושה של זכויות יתר (כמו המעמד העליון) ואינו רעב ללחם (מעמד נמוך) ולכן אין לו שאיפה למהפכנות. מעמד זה מסתכל בצורה מפוכחת על המציאות.
תומך ברעיון העבדות: המעמד הבינוני ניזון מהעבדות. מעין שותפות בין בעל הבית לעבד. כל אחד מספק לשני את צרכיו. במקרים מסוימים העבדות היא אסורה. כאשר היא לא טבעית ונוצרית על ידי חוק או לאחר מלחמה (שבויים) אזי היא לא ראויה אלא אסורה.
חלוקה משטרית משושה של אריסטו:
2 קריטריונים מבחינים בין משטר ראוי למשטר לא ראוי.
מה התכלית של השימוש בעוצמה – אם נועד לטובת הציבור אזי התכלית ראויה. אם נועדה לטובת בעל העוצמה (השליט) אזי היא אסורה.
האם מדינה פועלת ע"פ חוקים או לא.
צדק חלוקתי
התשובה ניתנה על ידי מירי כהן מצוות מידעני KOL
[16932] שלח לחבר:
הדפס:
הוסף תגובה:
